פליקס מנדלסון

מאת: ישראל שטרן

ב4/11/1847, נפטר יעקב לודוויג פליקס ברתולדי מנדלסון. מלחין מנצח, פסנתרן ונגן עוגב מפורסם. שייך לדור השני של התקופה הרומנטית.

פליקס מנדלסון

תולדות חייו בקצרה:

1809, ב4/2 נולד פליקס, בהמבורג,  לאברהם ולאה (לבית זאלמון) אברהם היה בנו של הפילוסוף היהודי, אבי ההשכלה, משה מנדלסון.

1818, בהיות פליקס בן 9, ניגן לראשונה בקונצרט פומבי.

1820, בגיל 15, הלחין את הסימפוניה הראשונה שלו

1822, הלחין את הפתיחה, לחלום ליל הקיץ, אחת היצירות המשמעותיות של פליקס.

1829, החל לסייר ולהופיע ברחבי אירופה, ועד מהרה התפרסם, כמנצח מזהיר, וכפסנתרן. בביקורו באנגליה, נפגש עם הנדל, מה שנתן לו את ההשראה לאורטוריה אליה, אחת היצירות החשובות ביותר על נושאים מהמקרא.

1833, נתמנה למנהל התזמורת של דיסלדורף.

1835,  היה במשך כמה שנים מנצחה של תזמורת הגוונדהאוס בלייפציג, אחת מן המעולות בגרמניה באותם ימים.

1841, נענה באי רצון להזמנתו של מלך פרוסיה, לעמוד בראש האגף למוזיקה של האקדמיה לאומנויות בברלין. בימים ההם, הזמנת מלך, כמוה כצו מלכותי. בברלין שבע אכזבות ותקלות

1843, ייסד מנדלסון את בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג והמשיך לפעול בו עד יום מותו.

1846, אחד משיאי הצלחותיו. מנדלסון עצמו ניצח על הופעת הבכורה של אליהו ב-26 באוגוסט 1846 בפסטיבל ברמינגהם. הוא זכה שם בסערת תשואות מהגדולות שזכה להן בימי חייו: "אף אחת מיצירותיי לא זכתה לביצוע כה נהדר או נתקבלה בהתלהבות כזאת," כתב

אך בשלב זה החלו יצירותיו לאבד מזוהרן, עקב העומס הרב שהיה עליו בעקבות תפקידיו הציבוריים, ובעיקר, בגלל מותה של אחותו פאני.

1847, נפטר פליקס בלייפציג. בן 38 היה במותו.

פליקס, היה בנו של אברהם, בנו של משה מנדלסון. הוריו התנצרו, ופליקס הוטבל לנצרות בהיותו בן 6. אביו לא ערך לו, ולאחיו, ברית מילה. הוריו גם שינו את שמם ממנדלסון, לברתולדי. על אף שמעולם לא גדל כיהודי, או ידע משהו מהיהדות, התעקש פליקס, להשתמש בשם המשפחה היהודי, מנדלסון, וזאת, על אף הלחצים ממשפחתו. פליקס, גם התעניין בנושאים יהודיים, והלחין יצירות חשובות ורבות ערך על נושאים יהודיים, כפי הבנתו. יהדותו של פליקס, הייתה עילה להתקפה אנטישמית חריפה של ריכרד וואגנר, שהיה אנטישמי מוצהר, וספרו היהודים במוזיקה, היה לאחד מספרי היסוד של המפלגה הנאצית.

פליקס, בשונה מרוב המלחינים בתקופה ההיא, תקופת הרומנטיקה המוקדמת, הדור השני, לא התמודד על קשיים כלשהם, בייחוד כלכליים. אביו ודודו היו בנקאים עשירים, ואמו הייתה מוזיקאית מוכשרת, ואף מורתו הראשונה במוזיקה. בסלונם המפואר והידוע של הורי פליקס, נערכו קונצרטים, ונוגנו שם מיטב היצירות של התקופה, כולל יצירותיו של פליקס ואחותו פאני. עושרם של הוריו, ותמיכתם הבלתי מסויגת, נתן לפליקס את הגב, להלחין ולהצליח.

פליקס נחשב אחד המוזיקאים המובילים והחשובים בתקופה הרומנטית המוקדמת, בדור השני. למעשה נחשב פליקס, החוליה המקשרת, בין יצירותיו האחרונות של בטהובן (והדור הראשון, של התקופה הרומנטית) ליצירותיו של שומאן, והדור השלישי, הקיצוני, של התקופה הרומנטית.

פליקס היה גם אחד המנצחים הראשונים על תזמורת. עד התקופה הרומנטית, לא היה מנצח כמו היום, אלא המלחין, או הנגן הראשון, היו מראים את הקצב בכל מיני צורות. התזמורת גם לא הייתה גדולה ומפותחת דייה. בתחילת התקופה הרומנטית, התזמורת גדלה, והיה צורך שיהיה מישהו שיאחד את כל חלקי התזמורת, ופליקס היה מהראשונים, שניצח על תזמורת, ולא רק על יצירותיו, אלא אף על יצירות של אחרים, כדוגמת שומאן, ידידו הקרוב, ויצירות באך.

למעשה, באך, לאחר מותו, נשכח מלב ההמון והמוזיקאים, ומעטים הכירו את יצירותיו. מי שגילה את באך מחדש, ופרסמו, ונתן לו את הכבוד הראוי לו, כאחד מהגאונים המוזיקליים בהיסטוריה המוזיקלית, היה זה פליקס, שניצח לראשונה זה מאה שנה על יצירת המופת של באך 'הפסיון על פי מתיוס'.

בתקופה ההיא ניטש וויכוח חריף בין שני אסכולות ניצוח. האסכולה עליה נמנה פליקס, דגלה, שהמנצח צריך להיות צמוד להוראות המנצח, בדיוק של תו, ולא לסטות כהוא זה. האסכולה השנייה, דגלה, שהמנצח צריך לנצח לפי פרשנותו ליצירה, אף אם היא רחוקה, מכוונת המלחין.

סגנון הלחנתו של פליקס, הוא רומנטי – קלאסי. על אף שהוא מלחין רומנטי, פליקס עדיין שומר, במובן מסוים, על המסגרות הקלאסיות. פליקס ניסה לאחד ביצירותיו את סגנונו הרומנטי עם אומנות פלסטרינה, ועם המוזיקה של באך והנדל. פליקס גם נשאר נאמן לצורת הסונטה של בטהובן. פליקס, בעצם פתח את התקופה החדשה, הדור השני של התקופה הרומנטית.

יצירותיו מתאפיינות, בשטף קליל של רעיונות מוזיקליים, בדרך כלל לא עמוקים מדאי, (וזה נתן לוואגנר את ההוכחה, על השטחיות המוזיקלית של היהודים הפוגעת בתרבות הגרמנית), אך חותם של אישיות רגישה טבועה בהם. משחקי הדינמיקה הקיצוניים, מבטאים היטב את רוח התקופה הרומנטית.

רבות מיצירותיו מבוצעות עד היום, אך יצירות כ'שירים ללא מילים', נכנסו עמוק לתודעה המוזיקלית העולמית. עד כדי כך, שאמנם הנאצים, הכריזו על המוזיקה של פליקס כמוזיקה מנוונת, האסורה בנגינה. אך את השירים ללא מילים הם לא הצליחו להשתיק, הם היו כבר מובנים עמוק בתרבות הגרמנית. והנאצים בלית ברירה, הוציאו את השירים ללא מילים לאור, וכתבו, מחבר לא ידוע. בשירים ללא מילים, לראשונה בהיסטוריה המוזיקלית, המלודיה נוגנה ביד ימין, ואילו ההרמוניה – האקורדים, ביד שמאל.

יצירה נוספת הנחשבת עד היום כיצירת מופת, היא הפתיחה לחלום ליל קיץ. יצירה זו אמנם נכתבה בצורת הסונטה הקלאסית, אך הכתיבה שייכת לחלוטין לתקופה הרומנטית. ביצירה זו נכלל גם מארש החתונה המפורסם.

למעשה, חלק גדול מיצירותיו של פליקס, שייכות לתחום של המוזיקה הקמרית, ד"ר פנחס גרנדויץ, מגדיר את פליקס כ'קמרמוזיקאי' כלומר, מוזיקאי קמרי היוצר מוזיקה קאמרית.

מילון מונחים קצרצר:

אוברטורה/פתיחה – פתיחה אינסטרומנטלית ליצירה גדולה כסונטה, סימפוניה ואופרה. לעיתים האוברטורה, נחשבת כיצירה בפני עצמה. כמו 'הפתיחה לחלום ליל קיץ' של פליקס מנדלסון

אורטוריה – צורת יצירה מוזיקלית לסולנים מקהלה ותזמורת. צורת האורטוריה, דומה לצורת האופרה, רק ללא ההצגה, רק מוזיקה. בדרך כלל צורה זו שימשה לנושאים דתיים.

סונטה – בעצם זו הגדרה כוללת ליצירה מנוגנת. בתקופה הקלאסית קיבלה הצורה סדר מוגדר. דומה לסימפוניה. יש להבדיל את הסונטה, מצורת הסונטה, סדר ההלחנה לפרק הראשון, בדרך כלל של הסונטה.

סימפוניה – צורת הלחנה, המורכבת בדרך כלל משלושה או ארבעה פרקים. כשבכל פרק יש לפחות כשני נושאים ומעברים. צורת יצירה זו, מיועדת לתזמורת גדולה, המכונה תזמורת סימפונית. כיום מספר הנגנים בתזמורת כזו נע בין 40 ל60 נגנים. 

קמרית, מוזיקה קמרית – מוזיקה לכלי אחד או כמה כלים בודדים המיועדת לביצוע ביתי או אולם קטן.

תקופה רומנטית – ההגדרה מוזיקה רומנטית, אינה שייכת להגדרת המילה רומנטיקה היום. מקור המילה הוא סיפור אגדה מימי הביניים, הכתוב ברומית ולא בלטינית. למעשה, במוזיקה, ובאומנות בכלל, זה הגדרה למוזיקה המתייחסת יותר לטבע והתופעות שבו, לאדם האינדיבידואלי, ופחות למסגרות יצירה נוקשות ומחושבות שכלית ורציונלית. גם בזרם זה, יש את החדשנים והשמרנים. השמרנים נקראים רומנטיים קלאסיקנים, כדוגמת פליקס מנדלסון.