מחשבות מוזיקליות על ר' שלמה קרליבך ז"ל

מאת: ישראל שטרן

בשנים האחרונות, נכנסתי יותר ויותר, לעומק המוזיקה של ר' שלמה. אני עורך מחקר מקיף, וכל פעם מתגלים לי עוד ועוד רבדים מרתקים, את חלקם אני רוצה לשתף אתכם היום, לרגל יום היארצייט ה24, של ר' שלמה.

ציון ר' שלמה קרליבך ז"ל

רבים המכירים אותי יודעים, שמלבד היותי, קלידן ומוזיקאי, ומורה למוזיקה, אני גם מתמחה בנגינה על כלים שונים, חלקם ייחודיים מאוד, כדידג'רידו ונבל פה. היופי בכלים עתיקים אלה, שאינם מפיקים מספר רב של צלילים, שאפשר ליצור איתם מלודיה. בעיקרם הם מוציאים צליל או נכון יותר תו אחד, ועם משחק נכון עם הפה, אפשר ליצור איתם דברים מעניינים. אני לא יכנס כאן לעומק הנושא, אבל הרעיון המרכזי בכלים האלה, הוא, לא המקרו, יצירת מלודיה מכמה צלילים, אלא המיקרו, ההתמקדות בצליל אחד, וחקירת האיכויות הדינמיות הגלומות בו.

שאלתי כמה מגדולי תלמידיו של ר' שלמה, האם ר"ש, היה מתעניין בכלים האלה? והתשובה הייתה נחרצת, כן או בוודאי.  תשובה זו נתנה לי פתח, לכמה תובנות מעניינות על ר"ש.

וכאן המקום להבהיר כמה נקודות. כשמוזיקאי עוסק במוזיקה, הוא בעצם חוקר. הוא חוקר את האיכויות הדינמיות של כל צליל, את האיכויות הדינמיות שבין הצלילים. האיכויות האלה, אינם לכשעצמם, אלא ביטוי, למחשבות רגשות ואמונות וכדו' של המלחין עצמו, ושל מה שהוא קלט מסביבתו. אני לא יאריך בנושא, זה נושא נפרד למאמר ויותר.

תחושתי, שר"ש, חתר לגלות לא את מצפוני המאקרו של המוסיקה, את ההרמוניות הגדולות והמורכבות, אלא, ר"ש חקר יותר את המיקרו. את האיכויות הנמצאות ומוסתרות היטב, שיש בצלילים הבודדים. וככל שחוקרים לעומק את המיקרו, מתברר שזה מאקרו בפני עצמו, עולם שלם ומופלא, ומורכב לא פחות מהמקרו, ואף יותר. הקשרים במיקרו, הינם יותר חבויים ומוסתרים, דקים ועדינים, יותר מהקשרים במאקרו.

נזכור, שר"ש, גם גדל, בתקופת הכאוס העולמי של מלחמת העולם השנייה. תקופה בה, הסדר העולמי התמוטט לחלוטין, והתחיל להיווצר סדר עולמי חדש. טבעי הדבר, שבתקופה שבה המאקרו מגיע לקצה יכולתו, ומתמוטט, שניצולי המאקרו, יפנו אל המיקרו, וינסו ממנו, ליצור את המאקרו החדש.  מלחמת העולם השנייה, שהייתה רק המשך מתבקש של מלחמת העולם הראשונה, אירעה בגלל שאיפות של מעצמות כאלה ואחרות, לשלוט על אוכלוסיות ועמים אחרים, בשביל להגדיל את כוחה של האימפריה או האומה, ושיש כמה מעצמות, וכל אחת מנסה להגדיל את כוחה ושמה, נוצר פיצוץ מחריד. והדי הפיצוץ האלה, המשיכו במלחמה הקרה, ובאחד מביטוייה הקשים, מלחמת וייטנאם. כתגובת נגד, למאקרו הזה, של הגדלת הכוח הלאומי, החלה תנועה עולמית, בה אנשים החלו להסתכל על המיקרו, על האדם היחיד, ולהגדיל את כוחם של הרבה יחידים, מול מעט יחידים המרכזים בידיהם את ההון האנושי, או את האומה. הביטוי לכך היה בעלייתו של השמאל הפוליטי, ובייחוד בילדי הפרחים של שנות השישים. הם פנו אל המיקרו שבאדם, וניסו בכל כוחם למצוא את המאחד והמקשר שבין בני האדם, את האהבה. המהלכים ההיסטוריים האלה מצאו ביטוי גם במוזיקה. זה הבסיס, שעליו צמח הבלוז, והרוק. וזאת התקופה, שר"ש, התפתח מוזיקלית ועשה את צעדיו המוזיקליים הראשונים. לא רק שתנועת ילדי הפרחים וחשיבת המיקרו החדשה השפיעו על ר"ש, ר"ש, גם היה ופעל, ואף הוביל, בלב התנועה, בקליפורניה, שם הקים את בית אהבה והתפילה הראשון. ר"ש, לא רק קיבל מהלך הרוח של התנועה, אלא אף השפיע והוביל, את התנועה, את חלק לא מבוטל ממאמיניה היהודיים, בכיוון הדתי יהודי.

בזמן המקביל להתפתחות הבלוז והרוק במוזיקה הקלה, התפתחו במוזיקה הגבוהה (מה שנקרא היום קלאסית או סימפונית), מספר שיטות מוזיקליות מעניינות. שגם הן מושפעות מהתהליכים ההיסטוריים שהתרחשו אז. אחת השיטות, היא שיטת המינימליזם. שיטה הדוגלת במינימום צלילים, ומקסימום משמעות. את הביטויים הרצויים, מבטאים חסידי השיטה, בחזרות מרובות על מוטיב או כמה מוטיבים, ובדינמיקה בביצוע (חזק או חלש, פיאנו או פורטה). שיטה זו, מתאימה מאוד, להלך הרוח, של עזיבת המאקרו, והתמקדות במיקרו. שיטה זו, גם מסבירה כמה וכמה נקודות מרתקות במוזיקה של ר"ש.

אחד המלחינים הגדולים בהיסטוריה של המוזיקה, הוא המלחין הפולני פרדריק שופן. גם הוא, מת בתקופה זו (17/10/1849). תקופתו, תחילת המאה ה18, גם היא התאפיינה בתהפוכות פוליטיות וחברתיות רבות מאוד. המהפכה האמריקאית, המהפכה הצרפתית, מלחמות קשות, בין מעצמות וגושים, ואכן, שופן היה מהמלחינים הרומנטיים הראשונים. על אף גאוניותו בהלחנה ובפט ובמוזיקה בכלל, פנה שופן, והלחין בעיקר מוזיקה לפסנתר.(אני מקווה בקרוב ממש, לפרסם מאמר על שופן). אחד הדברים הבולטים בשופן, ואף בר"ש, שהרבה פעמים שופן, לא ביצע את יצירותיו, כפי שכתבם, והוא היה משנה, משמיט תווים או מוסיף. ר"ש, גם היה כך לא פעם. לעיתים נדמה, שניגון אחד, או פשוט ווריאציה של ניגון אחר. או שר"ש, היה משנה את מילות השיר. לדעתי, התופעה הזאת, היא ביטוי של המחקר האישי והעמוק של המלחינים, על רקע תקופה סוערת, שבה רעיונות חדשים וישנים מתנגשים זה בזה, וצומחים יחד או במקביל או מולידים רעיונות חדשים.