פרנץ שוברט

מאת: ישראל שטרן

2 דולר! קבע שמאי הנכסים, כשראה את דפי התווים של 500 יצירותיו של פרנץ שוברט. לו היה השמאי רואה את דף הבית של אתר המכירות כרניסטי, כיום, הוא היה חושב אחרת. 2 דפים מהסונטה לפסנתר, מ1818, עם חתימתו של שוברט, נמכרת כיום ב450000 דולר, והערכה נעה בין 3500000 ל500000 דולר!

אפשר לראות בסיפור זה, את תמצית חייו של פרנץ שוברט, גאון המלודיה.

פרנץ שוברט (מויקיפדיה)

תולדות חייו בקצרה:

1797, נולד פרנץ. ילדותו עברה עליו בנעימים, אביו, מנהל בית הספר היסודי בליכטנטל, פרבר בוינה, היה אמנם עני, אך דבר המותרות היחיד בבית שוברט, היה המוזיקה. אביו של פרנץ ושני אחיו הגדולים, לימדוהו לנגן על פסנתר וכינור ואת יסודות התאוריה המוזיקלית. עד מהרה, עלה פרנץ עליהם, והחל מלחין שטף של יצירות. קלות ההלחנה, כבר אז הייתה, אחד מכישרונותיו המוזיקליים הבולטים של פרנץ.

1807, בגיל 10 למד פרנץ אצל מיכאל הולצר, ולאחר מכן, בבית הספר של הכנסייה הקיסרית. שם לימדו סליארי, הקפלימסטר של החצר, קומפוזיציה.

1813, בגיל 16, קיבל משרת מורה עזר, בבית הספר של אביו, ובזמנו הפנוי, הלחין וביקר באופרה.

1814, הלחין את השיר 'גרטכן ליד הכישור' שיר המציין את אחד השיאים החשובים בתולדות הליד הגרמני.

1816, בגיל 19, הגיש מועמדות למשרת מנהל בעת ספר למוזיקה בליבך, וסורב, בגלל חוסר ביטחון עצמי. שנתיים אחרי זה, פרנץ הגיש מועמדות  למשרת הקפלימסטר השני של החצר, ושוב, סורב. מי שגאל אותו מאימי ההוראה, היה ידידו המוזיקאי, שובר, משורר חובב, שהציע לו מגורים ללא תשלום. פרנץ עזב את ההוראה, והתמסר להלחנה. בתקופה שמחה זו, היה הפסקה לשנתיים, שהתמנה למורה למוזיקה בבית אסטרהזי. אם כי שם נפגש פרנץ עם הזמר הדגול פוגל, שהיה הראשון שגילה את גאוניותו של פרנץ בהלחנת שיר.

1822, זכה פרנץ סוף סוף להכרה רשמית מה, ונבחר כחבר כבוד ב'חברת המוזיקה של גרץ'. פרנץ גמל להם, בהלחינו לכבודם את הסימפוניה הבלתי גמורה. הסיפור שמאחורי הסימפוניה, מדהים. שוברט, נתן לאחד מידידיו, את כתב היד של הסימפוניה, שימסור לחברת המוזיקה. אותו ידיד, מעולם לא נתן את כתב היד לחברה, ולא עוד, שכנראה איבד את שני הפרקים האחרונים של הסימפוניה. מי שגילה אותה, היה שומאן, שביקר בבית אותו ידיד שכבר היה זקן, ומצא את כתב היד באחת המגירות של השידה. שומאן היה צריך לשכנע את הידיד כדי שייתן לו את כתב היד.

1826, זכה להכרה מחברת המוזיקה של וינה.

1827, היה מנושאי הלפידים בהלווייתו של בטהובן, ואף נקבר לידו, שנה לאחר מכן.

1827-8, השנתיים האחרונות של חייו. בשנתיים האלה, מצד אחד, פרץ יצירותיו היה מדהים. בשנתיים אלה, הלחין שוברט את מחזור השירים החשוב 'מסע החורף', מחזור הנחשב אחד השיאים החשובים ביותר בתולדות הלידר (ליד, ברבים). בשנתיים אלה, היה שוברט בודד. כל חבריו, נפוצו ברחבי אירופה, ולא יכלו לעזור לו. הוא היה חולה בעגבת. עני מרוד, שלעיתים היה ממש רעב ללחם, נדבק גם בטיפוס.

ב19/11/1828, נפטר.

יצירתו:

שוברט לא זכה להכרה אמיתית והראויה לו בחייו. יש הטוענים, שאם היה חי עוד שנים, בסופו של דבר הוא היה זוכה להכרה, אני רוצה להאמין שזה נכון. מי ש'גילה' את שוברט היה רוברט שומאן. הוא זה שסיפר לעולם, והוכיח את גאוניותו של שוברט. ממש כמו שפליקס מנדלסון גילה את באך.

עיקר הלחנתו של שוברט, הייתה, בתחום המוזיקה הקמרית, ובפרט בתחום הליד הגרמני, כ600 שירים. אמנם הוא כתב 9 אופרות, אך נחל אכזבה רבה, וזה השפיע עליו עמוקות עד שנכנס לדיכאון עמוק. גם בתחום הסימפוניה, שוברט לא זכה להצלחה רבה. כשנה לפני פטירתו, הוא נתן יצירה תזמורתית לתזמורת, ובעת החזרה הראשונה, טען המנצח, שזו יצירה שלא ניתנת לנגינה. את היצירה הזאת, שוברט כתב, כסקיצה בקיץ 1825, ובקיץ 1826, שוברט השלים את כתיבת הפרטיטורה. יצירה זו היא לא אחרת מאשר 'הסימפוניה ה9 בדו מז'ור' או כפי שאוהבים לכנותה, 'הסימפוניה בדו מז'ור הגדולה'. שוברט שלח את הפרטיטורה לאגודה הפילהרמונית של וינה. באגודה, שילמו לו תשלום קטן, וארגנו את החזרה, שם הוחלט שהיצירה ארוכה מדאי, וקשה לביצוע פומבי. מי שגילה את היצירה היה שומאן, שארגן קונצרט, בניצוחו של פליקס מנדלסון. אז, זכתה היצירה להכרה המגיעה לה, כיצירה שאמנם כתובה בסדר הסימפוני שהיה מקובל, אך יש בה חידושים חשובים ביותר, עד שהיו שהגדירו את היצירה כטובה ביותר, מזמן הסימפוניה התשיעית של בטהובן. אחד החידושים היה, שימת הדגש על פיתוח המלודיה, יותר מאשר על ההרמוניה. בשונה מבטהובן, למשל.

וזה לא פלא. שוברט היה גאון המלודיה. כ600 שירים – לידר, יצאו מתחת ידו. שוברט הביא את הליד הגרמני למחוזות חדשים לחלוטין, עד כי היו שטעו, והאמינו ששוברט המציא את הליד הגרמני, ולא היא (בל"נ אכתוב מאמר נפרד ומקיף על הליד הגרמני ובכלל). אך שוברט היה זה שהביא את הליד הגרמני, למדרגת אומנות גבוהה במיוחד. שוברט, היה הראשון שהצליח לאזן בצרה מושלמת בין המלודיה עצמה, למוזיקת הליווי של הפסנתר.  אמנם, עדיין הפסנתר היה בדרגה נמוכה מהמלודיה, ומלווה, אך שוברט הצליח למצוא את האיזון העדין

.

יש הטוענים, שהתמקדותו של שוברט במלודיה, נובעת מהכשרתו כזמר מקהלה בכנסייה הקיסרית, ומנגינת הסולו על הכינור שם.

שוברט השתייך לתקופה הרומנטית המוקדמת, והיה מהדור השני של התקופה הרומנטית. הוא לא שבר את כל המוסכמות של התקופה הקלאסית. הוא השאיר את צורות היצירות על מקומם, בעיקר כמו בטהובן, אך בתוך הצורות הקלאסיות, הוא שינה, כפי שכבר כתבתי, שאחד החידושים שלו היו, העדפת פיתוח המלודיה על פני ההרמוניה. אחד מסימני ההיכר של יצירותיו, בפרט ביצירות הגדולות, זה שטף המלודיות היפיפיות, הבאות בזה אחר זה.

שוברט ככל הרומנטיקאים, התמקד יותר בביטוי הרגש האנושי, והאירועים האנושיים שסובבים את האדם, כמו מסע החורף או גרטכן ליד הכישור, בשונה מהקלאסיקאים שביטאו יותר את האירועים הגדולים, העולמיים, כמלחמות, חיים ומוות (בל"נ אכתוב על זה מאמר בפני עצמו).

במחקר המוזיקלי, נהוג להשוות בין שוברט, למוצרט. גם מוצרט היה זה שהביא את הסגנון הקלאסי לשיאים חדשים. עוד נקודה, שניהם אהבו לעשות מעברים כרומטיים לא מעט.

יצירה מפתיעה מאוד, היא יצירתו למילים מתוך תהילים פרק צב, טוב להודות לה'. יצירה זו הולחנה למילים בעברית, לחזן שלמה זולצר, ששוברט העריכו. יצירה זו לסולן ומקהלה,

דף תווים מתוך
טוב להודות לה'

נכתבה יותר בסגנון כנסייתי קלאסי, בשונה מרוב מוחלט של יצירותיו. ההשערה, ששוברט ניסה לתת ליצירה גוון דתי. יש הטוען, ששוברט הלחין יצירה זו, לאחר מחקר על המוזיקה היהודית. זולצר פרסם את היצירה הזאת, בספרו 'שירי ציון' הראשון. ואף ביצע אותה בוינה.

המאמר הזה הוא תמצית על שוברט. על חייו ועל יצירתו.

מילון מונחים קצר:

הרמוניה – ליווי כלי נגינה או מקהלה למנגינה ראשית. בדרך כלל מבוסס על אקורדים.

כרומטי – צליל או צלילים שאינם במסגרת הסולם הדיאטוני. (סולם דיאטוני, ששמות היסוד בסולם מגיעים בזה אחר זה. לדוגמא: סולם דו, הוא, דו רה מי פה סול לה סי דו. צליל כרומטי יהיה, למשל, פה דיאז) בדרך כלל יהיו אלה, חצאי טונים.

ליד (גרמני)  (לידר, ברבים) – שיר אומנותי. ושונה משיר עם. בשיר עם (או שיר עממי), יש מלודיה אחת לאורך כל השיר, ומחודיה פשוטה וקליטה. לעומת זאת, בשיר אומנותי, יתכן כמה מלודיות שונות ואף קצב ומקצב שונה, במהלך השיר. בדרך כלל, כדי לבטא את רוח מילות השיר.

מוזיקה קאמרית – מוזיקה המיועדת לביצוע ביתי או אולם קטן ו/או לתזמורת קטנה, למשל רביעיית מיתרים וכדומה.

מחזור שירים – קיבוץ של מספר שירים, המבטאים רעיון מרכזי אחד. לדוגמא: מסע החורף של שוברט. המבטא מסע שלם בחורף. כל שיר (או נכון יותר ליד), מבטא הבט אחר של המסע.

מלודיה - מנגינה.

סונטה – צורת יצירה המורכבת מכמה פרקים. וכל פרק מורכב מכמה נושאים. כל נושא הוא בעצם בפני עצמו, ויש מעברים בין נושא לנושא, ובין פרק לפרק.

סימפוניה – כמו סונטה, רק לתזמורת גדולה.

פרטיטורה – דף או דפי תווים הכולל את כל התפקידים של כל הכלים ביצירה.

קפלימייסטר – מנהל ומנצח על מקהלה.