מאת: ישראל שטרן
בימים אלו, ימי ספירת העומר, אנחנו שומעים הרבה את המושג: וואקלי. מוזיקה וואקלית. אני
רוצה להסביר בקצרה את המושג ועוד כמה מושגים הקשורים אליו.
וואקל או vocal, פירושו קול האדם. אינסטרונמטל או instrumental , פירושו קול המופק מכלי.
כתוצאה מהגדרות אלה, נאמר, מוזיקה אינסטרומנטלית, הינה מוזיקה שהדגש העיקרי בה,
הוא, קולות מוזיקליים המופקים מכלי נגינה. לעומת מוזיקה וואקלית, שהדגש העיקרי בה הינו,
קולות המופקים על ידי אדם. יתכן שב מוזיקה, אינסטרומנטלית יהיה מעט קולות אדם, והפוך,
במוזיקה וואקלית יהיה מעט כלי נגינה.
מוזיקה שבה יש רק קולות אדם, תיקרא בשפה המקצועית, מוזיקה קולית או א קפלה. הדוגמא
הטובה ביותר למוזיקה כזאת, היא החזן ומקהלתו בשבת, או להבדיל הזמרה הגרגוריאנית של
הכנסיה. למעשה, גם מוזיקה קולית תיקרא מוזיקה וואקלית.
ישנם כמה צורות למוזיקה הוואקלית. האחת תיקרא, מונופונית, כלומר, כל המקהלה שרה בטון
אחד. בשפה המקצועית, אוניסונו. והיא תיקרא מוזיקה חד קולית. הצורה השניה, היא,
פיליפיניות, כלומר, רב קוליות, בצורה זאת, ישנם מספר קולות ליצירה. צורת סידור הקולות
הינה מגוונת מאוד. מצורת הקונטראפונקט (נקודה מול נקודה), שבה המלודיה משמשת עיקר
ובסיס ושאר הקולות הם ליווי במרווחים שונים ובהתאמה, לסופרן, מצו סופרן, טנור, אלט,
בריטון, ובאס. ועד קנונים מורכבים מאוד. (קנון, צורת שירה או נגינה, בה אחד הזמרים מתחיל,
ובהגיעו, לתיבה שניה, בדרך כלל, מתחיל הזמר השני, וכו'. כך זה יכול להמשך עד אין סוף) דוגמא טובה לקונטראפונקט בשירה, הוא הקול השני בטרצה שאנחנו כל כך אוהבים לעשות
בשירה בציבור. (יש לציין שקונטראפונקט, זו שיטה מוזיקלית שלמה ואינה רק למוזיקה קולית
אלא אף, ובעיקר, למוזיקה אינסטרומנטלית).
במוזיקה קולית, בה יש רק זמרים ולא כלי נגינה, ישנה חשיבות רבה, לא רק לסוגי הקולות
במנעד קול האדם כסופרן טנור וכו׳, אלא גם לגוון הקול עצמו. קול מלא או קול דק, חזק או
חלש, דרמטי או לירי, מחוספס או חלק, כל תוכנת קול. ומשחק נכון בין סוגי הקולות במנעד
ולבין גווני הקול יוצרים הרמוניה יפיפיה.
מנעד קולות האדם: הגבוה ביותר, סופרן, מ ׳דו׳ באוקטבה הראשונה ועד ׳דו׳ באוקטבה
השלישית. מצו סופרן, נמוך יותר, מ ׳לה׳ באוקטבה הקטנה ועד ׳פה׳ באוקטבה השניה. אלט,
הנמוך יותר, מ׳פה׳ באוקטבה הקטנה ועד ׳רה׳ באוקטבה השניה. אלו קולות הנשיים או ילדים
לפני שהקול התחלף. טנור, מ ׳סי׳ באוקטבה הגדולה ועד ׳סול׳ באוקטבה הראשונה. בריטון,
נמוך מטנור, מ ׳סול׳ באוקטבה הגדולה ועד ׳מי׳ באוקטבה הראשונה. והנמוך ביותר, הבאס,
מ ׳מי׳ באוקטבה הגדולה ועד ׳דו׳ באוקטבה הראשונה.
)סדר האוקטבות כאן נכתב לפי השיטה הישנה, כיום מקובל לחשב את האוקטבות מ0. ואפרט,
0, אוקטבה נגדית, והיא האוקטבה הנמוכה בפסנתר, באורגנים מקובלים היא לא נמצאת. 1,
האוקטבה הגדולה, והיא האוקטבה הנמוכה באורגנים מקובלים של חמישה אוקטבות. 2,
האוקטבה הקטנה. 3, האוקטבה הראשונה. 4, האוקטבה השניה. 5, האוקטבה השלישית. 6,
האוקטבה הרביעית, בדרך כלל היא נמצאת בפסנתר. כאן אנו מתייחסים לאוקטבה כמ ׳דו׳ עד
׳דו׳.(
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה