תחילת המוזיקה היהודית המקורית.

מאת: ישראל שטרן

מה שרבים לא יודעים, שמשה רבינו גם הוריד תאוריה מוסיקלית נרחבת. רבי ישראל משוקלוב, כותב בהקדמה לספרו פאת השולחן, בשם הגאון מוילנא זצוק״ל, שיש ששה מידות של מוזיקה בעולם, מתוכם הוריד משה את הארבע הראשונות.

ומשה, מלבד היותו, הרב הראשון, אב הנביאים, כהן הגדול הראשון, והמלך הראשון, והגואל הראשון, היה גם המשורר הראשון במשכן, המוזיקאי הגדול הראשון שקם לעם ישראל. משה הוא זה שייסד בעצם את האקדמיה למוזיקה שהייתה לצד המשכן, ואחר כך, לצד בית המקדש.

משה הוא זה שבעצם ייסד את המוזיקה המקדשית, מוזיקה ששמואל הנביא, ולאחר מכן, דוד המלך, שכללו ושפרו, והוסיפו עוד, ברוח הקודש ובנבואה.

הגמרא במסכת ערכין דף יא ע״א, דנה באריכות בשאלה, ״מנין לעיקר שירה מן התורה?״ ומסבירים המפרשים, ששאלת הגמרא, מהיכן אנחנו יודעים ששירת הלווים היא חיוב מהתורה?. ומביאה הגמרא הרבה מקורות, אחד המקורות הוא, ״חנינא בן אחי רבי יהושע אמר, מהכא, משה ידבר והאלוקים יעננו בקול, על עסקי קול. מסביר רש״י, שהיה מצוהו לשורר לפי שמשה לוי היה. 

  

מלבד החצוצרות שכתוב במקרא שמשה נצטווה לעשות, לא מוזכר בתנ״ך כלי נגינה שהיו בזמן משה. וגם שני החצוצרות שעשה משה, לא היה להם שימוש מוזיקלי, אלא היו מיועדות לקריאה לעם להתאסף ולשמוע את דבר ה׳ מפי משה, או שסימנו את תחילת העבודה במשכן ואחר כך במקדש. אך מהגמרא אנחנו יודעים על כלי אחד שנשתייר מזמנו של משה רבינו. האבוב או החליל, וכך כותבת הגמרא בערכין דף י ע״ב: תנו רבנן, אבוב היה במקדש. חלק היה. דק היה. של קנה היה. ומשימות משה היה. ציווה המלך וציפוהו זהב, ולא היה קולו ערב. נטלו את צפויו, והיה קולו ערב כמות שהיה. ומסביר רש״י, חלק, קלוף. דק, טינב״ש. גילדו דקה. (טינב״ש, באוצר הלועזים, מתורגם, דק, רזה. המתרגם מתרגם, דק ורך.) אני לא ירחיב כאן יותר מדאי במקורות לנקודה זו, אבל משתמע מהגמרא ומפרשיה, שהחליל, או בשמו האחר, אבוב, היה מזמן משה רבינו, ומשתמע בגמרא שבנייתו הייתה יחודית לעם ישראל מזמנו של משה. הוא היה עשוי קנה רך, את קליפת העץ גילפו, עד שהיה חלק, יתכן שאף עובי העץ היה דק. (יש לציין כאן, שיש חשיבות מכרעת לאיכות הצליל, לחומר ממנו מיוצר הכלי, ואף לעובי החומר עצמו). למעשה הגמרא נותנת לנו תיאור מדויק המתאים לחלילים עתיקים, ובייחוד לחלילים עתיקים ממצרים (מה שנותן לנו עוד מקור מרתק לקשר המוזיקלי המצרי יהודי).

אלא שהרמב״ם בפירושו על המשנה בערכין פרק ב כותב, שהפרשנות המוקדמת לכך שהמשנה מתחילה עם המילה חליל ומסיימת עם המילה אבוב, שהחליל היה מורכב משני חלקים. חלק אחד קטן שבו היה נקב אחד, וחלק גדול יותר שבו היו שאר הנקבים, וחלק זה היה עשוי מקנה. אמנם הרמב״ם דוחה את פירוש זה, מאחר והגמרא עצמה מסבירה את שני השמות השונים במשנה, ״אמר רב פפא, היינו חליל היינו אבוב. ואמאי קרי ליה חליל? דחלי קליה״ מסביר רש״י, מתוק קולו לשמוע. אך עדיין אפשר לומר, שכוונת הגמרא היא שני שמות של שני חלקי הכלי. ויתכן שלעיתים היו מחליפים בשמות, בדיוק כמו שהגמרא אומרת על כד וחבית בבבא קמא תחילת פרק המניח.

למעשה, החליל העתיק בעולם שנמצא בחפירות ארכיאולוגיות, עשוי עצם ובה נקב אחד. יתכן, והגמרא בעצם מוסרת לנו מידע על סוג חליל עתיק שייחודי עם ישראל, שנבנה על ידי משה רבינו בעצמו, ודגם יחיד שלו נשאר אף בבית שני. 

למעשה, עד כמה שהמקורות העתיקים שלנו מעטים בנושא המוזיקה העתיקה, כמעט ואין אזכורים בתנ״ך ובמקורות נוספים על ראשית המוזיקה היהודית העתיקה עד ימי דוד המלך, שאז כבר ישנם מקורות רבים, בנביאים ובספר התהילים.

חלילים מצריים מתקופת יציאת מצרים.
תואם להסברו של הרמב״ם

החליל העתיק בעולם שנמצא בחפירות ארכיאולוגיות