מאת: ישראל שטרן.
אני רוצה לכתוב במאמר הזה, על נושא שעומד במוקד דיונים רבים.
האם מותר לקחת סגנון מוסיקלי מהגויים? יש את הטוענים, שאסור. והם מביאים לשיטתם שלל ראיות והוכחות,
בשו״ת הרמב״ם,ישנה תשובה שממנה עולה, שיש איסור גורף לשיר שירים ישמעאלים. הגמרא מספרת, שהדרדרותו
של אלישע בן אבויה, שנקרא אחר כך, אחר, החלה , כי בביתו נשמע זמר יווני. ויש את הגמרא, שהתורה חוגרת שק
ועומדת לפני הבורא ואומרת: עשאוני בניך ככינור שמנגנים בו הליצים.
ועוד הם מביאים להוכיח את שיטתם, דברי ראשונים ואחרונים, על השפעת המוזיקה על האדם. רבי יונתן אייבישיץ,
כותב ביערות דבש, נפש השומע מתחברת בנפש המשמיע. המשנה ברורה מזהיר בשער הציון, שלא להשמיע לתינוק
שירי עגבים כי זה מוליד אצלו טבע רע. ובכלל לא חסרים מקורות, המדברים על חשיבות הנקיות של המוזיקה. מובא
בכמה מקומות בשם חכם קדמוני, שמוזיקה יכולה לעלות את האדם, לדרגות גבוהות מאוד, ומאידך להורידו לשאול
תחתית.
אין ספק שהמקורות האלה נכונים, אך, לעומת זאת, ישנם מקורות אחרים, המדברים אם במפורש או ברמז, על
השפעה של מוזיקה גויית על המוזיקה היהודית, ואף על במוזיקה בבית המקדש.
איזה מוזיקה נגנו האבות הקדושים? מצד אחד יש לנו מקור שהייתה מוזיקה בביתם, סרח בת אשר, בישרה ליעקב
שיוסף חי, בשירה ונגינה בכינור. ישנו ציור עתיק, שכנראה מתאר את הגעת השבטים הקדושים למצריים, שם יש
כינור, שהוא בעצם כצורת הלירה המצרית (או היוונית, מעט שונה).
210 שנות עבדות בפועל במצריים. אמנם אבותינו לא שינו את שמם לבושם ולשונם, אך האם הייתה להם מוזיקה
ייחודית עצמאית? סביר שכן. אחרי הכל התרבות הפנימית היהודית הייתה עצמאית, שבט לוי שלא שועבד, סביר
שעסק מלבד בתורה גם בשימור והפריית התרבות (כי התרבות היהודית האמיתית קשורה קשר אדוק עם התורה
וערכיה), אך גם ברור שהכלים שהיו בידם ליצור סגנון עצמאי, היו מעטים מאוד. והגיוני לומר, שהם שאבו את היסודות
המוזיקליים מהמצרים, שהיו בעצם התרבות הגבוהה של העולם העתיק ההוא. ואת היסודות הם יתאימו לתרבות
הייחודית היהודית. רמז עבה לתאוריה הזאת, לאחר שמשה רבינו ועם ישראל, הגברים. שרו את שירת הים, נאמר,
שמרים ונשות ישראל יצאו במחולות ותופים. נאמר שם גם, ותען להם מרים. נבחן מעט את הפסוקים שם ונראה,
שהגברים שרו בפה ואילו הנשים היו עם כלי הנגינה!! זהו סגנון מוסיקלי מצרי קלאסי!! המוזיקאים במצרים היו או
כוהני הדת או בעיקר הנשים. וכך מתואר לנו בעצם בשירת הים.
(המוזיקולוגים הלא חרדים, טוענים שיסודות המוזיקה היהודית נשענות על יסודות המוזיקה המצרית והכנענית,
והיהודים אחרי זה פיתחוה ושוכללוה. אני טוען, נכון שהיו בהתחלה יסודות מצריים וסביר שגם כנעניים, או נכון יותר
פינקים, אך במעמד הר סיני, אומר הגאון מווילנא, הוריד משה רבינו מלבד את התורה, גם תאוריה מוזיקלית מפותחת
ביותר. הוא אומר, שיש ששה מידות במוזיקה שברא הבורא. וארבע הראשונות הוריד משה רבינו בהר סיני. ומגמרא
בערכין מבואר, שבהר סיני, הקב״ה ציווה על משה להיות משורר בבית המקדש, ולמעשה משה היה המשורר הלאומי
הגדול, הראשון. וכמו שאכתוב בהמשך, עדיין סמכו גם על ידע חיצוני מהגויים (״על הגיתית״ מפרשים רוב המפרשים, כינור הבא מגת. גת הייתה עיר פלישתית, בה ישבו מומחים בינלאומיים
לבניית כלי נגינה, לפי המקורות שלנו. ובבית המקדש נעשה שימוש בטכניקות הבנייה, ואף הובאו כינורות משם אלו
המכונים גיתית.
הגמרא בערכין מספרת, שהאבוב של משה הפסיק לנגן, ושלחו אותו לתיקון בגת, אמנם הוא חזר לקדמותו רק לאחר
שהוציאו את התיקון הפלישתי. אבל אם אסור להשתמש בתאוריה או בטכניקות גויות, איך מלכתחילה שלחו לגת?).
ובכלל, המוזיקה היהודית, במאות השנים האחרונות, גם זאת שאין עליה חולק שהיא יהודית לכל דבר, משתמשת
בתאוריות מוזיקליות מערביות. ומעט הסטוריה, מהיוונים עבר מרכז המוזיקה לרומאים ומשם לכנסייה. בתקופת ימי
הביניים המוקדמות, הכנסייה שלטה באופן מוחלט במוזיקה, עד כדי כך שהמרווח טריטון נאסר לשימוש מאחר והוא
ייצג בהשקפה הנוצרית את השטן. הכתב תווים בו אנחנו משתמשים, הומצא ע״י נזיר בשם גואידו. גם שמות התווים
דו (שמו המקורי היה אוט) רה מי פה סול לה סי. הם בעצם ההברות הראשונות ממזמור גריגוריאני שבו כל שורה
החלה בטון גבוה מהשורה השניה. חוקי ההרמוניה, ובעיקר הקונטרפונקט החלו את דרכם בכנסיות ובמנזרים. היו
הרבה גדולי ישראל שהיו בעלי ידע מוזיקלי מלא, ואף אחד לא אסר עד היום שימוש בתאוריות מוסיקליות. שני גדולי
ישראל, המהרי״ל והשמן רוקח, היו ידועים כמוזיקאים גדולים. ידוע לנו, שהם אלה שניקו את הנוסח של ימים נוראים
והחזירו את הנוסח העתיק. כי בזמנם היו חזנים שלקחו ניגונים מהכנסייה, לתוך תפילות ימים הנוראים. ולמעשה, נושא נפרד, ניגונים שהולחנו במיוחד לכנסייה, ודאי אסורים, כך פוסק ר משה פיינשטיין זצ״ל, משום אביזריהו
דעבודה זרה. אך לא מציני שאסרו להשתמש בתאוריה או אפילו בסגנון מוזיקלי כזה או אחר.
וכמעט מיותר לציין, את ניגוני החסידים. גדולי האדמורים לקחו שירים וניגונים מהגויים. וכמעט מיותר לציין, שסגנונות
הלחנים המקוריים גם הם תלויים בעם הספציפי בו חיו. אינם דומים ניגונים של גור, מפולין, לניגונים של חבד או קרלין
שחייו בליטא, והם אינם דומים לניגונים מהונגריה או רומניה. ושלא נדבר על עולם החזנות שהושפע רבות מעולם
האופרה. גם האופרה בעצם הומצאה ע״י כמרים שביצעו יצירות תוך כדי משחק לשכנע מאמינים נוצריים להגיע
לכנסייה.
דיברנו על החסידים, גם הניגונים והשירים של בני הישיבות בגולה, הושפעו מהסגנון הגויי של העם בו הם חיו.
מיותר כמעט לציין את ניגוני ההורה המפורסמים, שהם מושפעים מאוד מהמוזיקה הצוענית, ולא רק הם, הרבה מה
ניגונים ההונגריים ואף הרומנים. הסיבה לכך, שבחתונות יהודיות לא אחת הביאו נגנים צוענים וההפך, נגנים יהודים
ניגנו בחתונות צועניות ובכלל, אצל הגויים. אחד המפורסמים מהמאה ה17 בתקופת הרנסאנס, היה שלמה די רוסו או
שלמה מן ההר באיטליה שם הוא שימש כמוזיקאי ראשי אצל כמה אצילים. אגב, שלמה די רוסו היה בקשר אדוק עם
רבי יהודה די מודינה, שהיה מגדולי הדור באיטליה, שהיה גם מוזיקאי גדול והוא תמך בו בנסיון שעשה להלחין מחדש
את תפילות ימים הנוראים לפי סגנון המוזיקה החדשני של אז. אמנם, ואני חייב לציין זאת, היו מגדולי ישראל באיטליה
שחלקו ויצאו נגד הנסיון הזה, שלמעשה לא צלח.
אני חייב להדגיש כאן נקודה חשובה מאיין כמוה, לדיון. היהודים לא העתיקו את הסגנון ואת התאוריה במלואה
ובמדויק, הן לקחו את התאוריות והסגנונות כמסגרות ויצקו לתוכם את התוכן היהודי המקורי.
גם כיום, המוזיקאים החרדים של מה שאני קורא לזה, תקופת הרנסאנס של המוזיקה החרדית, כבן ציון שינקר דוד
ורדיגר ופרחי לונדון של יגאל צליק ואולי אפילו ר שלוימה קרליבך, הם השתמשו במיטב הטכנולוגיות שהיו בזמנם, הם
יצרו בתוך הסגנונות והתאוריות המוזיקליים שהיו אז מקובלים. ועליהם אין חולק שזו מוזיקה יהודית טהורה.
עוד נקודה, יש הטוענים נגד סגנון הרוק ודומיו, שהוא נעשה לפריקת עול וחוסר צניעות, ושבירת המוסכמות, לכן יש
לאסור את השימוש ביסודות המוזיקליים של סגנונות אלו. מעט הסטוריה, המלחינים הגדולים כדוגמת מוצרט ועוד,
הלחינו את יצירותיהם לנשפים של האצילים. בנשפים אלו לא היה צניעות, ההפך,ה היה שם הוללות ופריקת עול. זה
רק נעשה בדרך אצילית. מוצרט עצמו היה אגם בלתי צנוע בעליל, שחוסר צניעותו גרמה למותו בגיל 36. בהטובן,
בסימפוניה התשיעית, כמדומני, הביא סגנון מוזיקלי חדש, שמטרתו אז הייתה שבירת המוסכמות!. לא שמעתי איסור
לשמוע את יצירותיו של שיינברג ויצירות בשיטתו הדודקפוניה, שמטרתם שבחרת המוסכמות המוזיקליות לגמרי.
למעשה, אני מעיז לומר, שהרוק הבלוז והג׳אז, לא היו מגיעים לעולם לולא שיטתו שפרצה גבולות. ולא שמעתי מישהו
האוסר לשמוע את יצירותיו.
מסקנתי מהנ״ל:
1, אין שום בעיה, להשתמש בסגנון מוזיקלי כלשהוא, למוזיקה יהודית.
2, אין התר לשמוע או לשיר או לנגן ניגון ספציפי שהולחן לצרכי עבודה זרה.
3, אם המלחין הוא חרדי אפילו ממוצע, המוזיקה שלו בסדר אפילו שהסגנון בא מהגויים.
4, לשמוע יצירה של מלחין לא דתי, יכולה להיות השפעה זרה על הנפש, לעיתים ללא תקנה.
ואני רוצה לסיים במעט נימה אישית, נידח לדוגמא את הגיטרה החשמלית, נכון שאפשר להגיע איתה למחוזות שממש
אסורים על פי תורתנו, אבל אפשר להגיע איתה למחוזות אחרים של התעלות. הגיטרה, כאן כמשל, היא כלי בלבד.
אמנם כלי שעוצב עם דיסטורשן, אבל זה כלי ותו לא. הנגן הוא זה שמוביל ומחליט מה הכלי ישמיע. כך גם בסגנון כזה
או אחר, המבצעים הם אלה שמחליטים והם אלה שיוצקים את התוכן בכלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה