מאת: ישראל שטרן.
מרווח מוזיקלי הוא הבדל הגובה בין צליל אחד לצליל אחר.
נקבע שהמרווח הקטן ביותר יהיה ׳סנט׳. למעשה עד 5 סנטים אין לזה שום משמעות מוזיקלית, מאחר ואוזן האדם
אינה יכולה לקלוט. ויתרה מזאת, במוזיקה המערבית נקבע שהמרווח הקטן ביותר יהיה, חצי טון שהוא, 100 סנטים.
או טון שהוא, 200 סנטים. במוזיקה הערבית שיש בה רבעי טונים, אזי כל רבע טון הוא 50 סנט. אני אתייחס
למרווחים של המוזיקה המערבית.
ישנם מרווחים זכים, וישנם שאינם זכים ולהם יש מרווח קטן ומרווח גדול כדלהלן:
1, פרימה. הצליל עצמו. 0 טון. מרווח זה אינו נחשב למרווח באמת.
2, סקונדה, בין צליל לצליל הבא אחריו, והוא מחולק לשני מרווחים. קטן, חצי טון, וסימונו 2ק. וגדול, טון אחד. 2ג.
3, טרצה, בין צליל אחד לצליל השלישי ממנו, והוא מתחלק לשניים. טרצה קטנה, 1.5 טון. 3ק. וטרצה גדולה, 2 טון.
3ג.
4, קוורטה, בין צליל לצליל הרביעי ממנו. והוא מרווח זך. 2.5 טונים. 4ז.
5, קווינטה, בין צליל לצליל החמישי ממנו. גם הוא מרווח זך. 3.5 טונים. 5ז.
6, סכסטה, בין צליל לצליל השישי ממנו. קטנה, 4 טונים. 6ק. גדולה, 4.5 טונים. 6ג.
7, ספטימה. בין צליל לצליל השביעי ממנו. קטנה, 5 טונים. 7ק. גדולה, 5.5 טונים. 7ג.
8, אוקטבה. בין צליל לצליל השמיני ממנו. מרווח זך. 6 טונים. 8ז.
מרווח האוקטבה הינו המרווח המושלם ביותר. המרווח הקונסננטי ביותר. נגנו את המרווח ותשימו לב איך שני
הצלילים מתחברים יחד בצורה מושלמת וכמעט אי אפשר להבדיל ביניהם. מרווח זה גם תוחם את הסולמות
הקלאסיים.
ישנם עוד מרווחים, מרווחים מורכבים, בהם עושים שימוש בעיקר בג׳אז ולפעמים גם בבלוז או ברוק.
9, נונה, ק,6.5 וג 7 טונים.
10,דצימה, 7.5 טונים
ועוד..
המרווחים האלה הם בעצם מרווח האוקטבה + מרווח נוסף. אוקטבה + סקונדה. אוקטבה + טרצה וכן על זה הדרך.
יש לציין את המרווח טריטון שהוא 3 טונים. תמיד הוא יהיה באמצע האוקטבה. למרווח הזה אין התייחסות. והסיבה
היא בעיקר הסטורית. המרווח פגע בשילוש הקדוש הנוצרי, וכיוון שהכנסייה שלטה במוזיקה במשך מאות שנים,
מרווח זה יצא מכלל שימוש או התייחסות מוסיקלית נאותה. התייחסו אליו, בשמות אחרים, כקוורטה מוגדלת או
קווינטה מוקטנת ) נסביר בהמשך(. כיום המרווח הזה מתחיל לקבל את מקומו בתוך סדרת המרווחים.
ישנם מרווחים מוגדלים ומוקטנים. מרווח מוגדל, כשמוסיפים חצי טון למרווח המקורי. מוקטן, מפחיתים חצי טון
מהמרווח המקורי. יש לציין, שיהיו מרווחים הדומים בעצם אחד לשני מבחינת מספר הטונים. לדוגמא: טרצה גדולה, 2
טונים וגם קוורטה מוקטנת תהיה 2 טונים. או קווינטה מוגדלת תהיה 4 טונים וגם סכסטה קטנה 4 טונים. מרווחים
אלו, יקראו מרווחים אנהרמוניים. כמו ברישומי הצלילים, בתווים, יתכנו צלילים אנהרמוניים. דו דיאז לעומת רה במול.
ישנם גם מרווחים משלימים. ז,א, מרווחים שמשלימים זה את זה לאוקטבה. את המרווחים המשלימים נגלה כשעסוק
בהיפוך המרווחים. לדוגמא: סקונדה גדולה, דו-רה. כשנהפוך את המרווח, כלומר, נעלה את הדו לאוקטבה גבוהה
יותר, נקבל את המרווח, ספטימה. אם ניקח, דו-מי, טרצה גדולה, ונעלה את הדו לאוקטבה גבוהה יותר, נקבל את
המרווח, סכסטה קטנה. רעיון זה הוא גם בירידה. ז,א, דו-מי, ונוריד את המי באוקטבה, נקבל גם סכסטה קטנה.
שימו לב, בעליה, אני מגביה את הצליל הנמוך ובירידה אני מנמיך את הצליל הגבוה במרווח. והסיבה, כך אנחנו עדיין
בתחומי האוקטבה, שזה אומר גם בתחום הסולם. אם נשנה את הסדר, נמצא את עצמינו מחוץ לאוקטבה, והמרווחים
יהיו גדולים מאוקטבה, מה שיצור שאלות ובעיות רבות בתאוריה הקלאסית.
ישנה חלוקה של המרווחים, למרווחים קונסוננטים, מושלמים, ובלתי מושלמים. ומרווחים דיסאוננטים. קונסוננט, נעים
לשמיעה. דיסוננס, צורם לאוזן. חלוקה זו הייתה בעיקר בשנים עברו, כיום פחות מתייחסים לחלוקה הזאת, בעיקר
בג׳אז ודומיו. כיום ההתייחסות לקונסוננטים ודיסוננטים, תהיה בעיקר, בפתירת המתח המוזיקלי וביצירתו.
המרווחים הקונסוננטים המושלמים הם, המרווחים הזכים, אוקטבה, קווינטה וקוורטה. הבלתי מושלמים, טרצה
וסכסטה. הדיסוננטים, סקונדה, ספטימה, וטריטון, קוורטה מוגדלת וקוויטה מוקטנת. שימו לב, המרווחים הקונסוננטים המושלמים, שני הצלילים נבלעים ממש אחד בתוך השני, עד שלפעמים קשה לזהות את שני הצלילים. הבלתי
מושלמים, נעימים לשמיעה, אך אפשר די בקלות להבחין בשני הצלילים. והדיסוננטים, ממש צורמים.
יש להדגיש, מלבד פרימה, כל המרווחים יהיו מורכבים מצלילים בעלי שם יסוד שונה!! לעולם לא יהיה מרווח מי-מי
במול. אלא מי-רה דיאז.
חשיבות המרווחים, היא קריטית להבנת האקורדים. למבנה ולשמות. למעשה אי אפשר להבין את האקורדים ללא
הבנת המרווחים.
כמובן שאפשר להרחיב בנושא זה עוד רבות. ואולי נפרט עוד באחת הכתבות הבאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה