לקראת תשעה באב, יום האבל הלאומי האמיתי, אני רוצה לכתוב לכם מעט מהמעט שידוע לנו על המוזיקה בבית המקדש.בבית המקדש היה אחד המרכזים, אם לא, המרכז העולמי, של מוזיקה. אנחנו יודעים היום שהיוונים, שתאוריית המוזיקה כיום נשענת על יסודותיהם, שאבו את היסודות שלהם גם ממה שמוגדר כמוזיקת המזרח, המוזיקה המצרית העתיקה, ויש הרוצים לומר, גם המוזיקה מבית המקדש.
ישראל שטרן
 |
| (דניאל וונטורה - ויקיפדיה) |
מה היה שם?
דבר ראשון, יש לחלק את תקופת המוזיקה היהודית המקורית באמת לשניים. בית ראשון ובית שני. בבית שני נוספו כלים כמו המגרפה, כלים שלא היו בבית ראשון מפני גסות קולם (ערכין דף י.) בבית ראשון היו המוזיקאים הגדולים של העם היהודי, משה רבינו, שמואל הנביא, והמפורסם, דוד המלך שלמה המלך וחזקיהו המלך. היו גם בני קורח והימן ואיתן האזרחי וידותון שהיו נביאים. יש לשער, שבחורבן בית ראשון, אבדו הרבה ספרי מוזיקה, כך שבבית שני, נאלצו להתחיל כמעט מהתחלה, והאיכות, אמנם הייתה הטובה בעולם, אבל פחותה מבית ראשון.
אני אתייחס למה שכתוב לנו במקורות ואם יהיה צורך אפרט הבדלים בין התקופות.
בבית המקדש היה אקדמיה למוזיקה, עם ספריה ענקית שהייתה תחת העזרה, עזרת ישראל, מקביל ללשכת הבגדים, לשכת כלי השיר. שם היו כלי הנגינה ואף ספרייה ענקית. כל לוי מהמשוררים, בהגיעו לגיל 25, התקבל לאקדמיה הזאת, שם הוא למד מוזיקה במשך חמש שנים עד גיל 30, ורק אז הוא החל לשורר בבית המקדש עצמו.
בבית המקדש הייתה תזמורת בסיסית של 12 כלים. תשעה כינורות, שני נבלים, וצלצל אחד (בהמשך נסביר מהם הכלים האלו), עליהם נגנו הזמרים עצמם. בימים טובים, הצטרף גם נגן חליל. זאת הייתה התזמורת הבסיסית, שהיא חובה לקורבן התמיד. בדרך כלל נוספו לתזמורת זו, כלים וזמרים נוספים. לפי הכתוב, לפחות בבית ראשון בזמן דוד המלך, היו כל יום 168 זמרים ועליהם הצטרפו כמות בלתי ידועה של כלי נגינה. ושיהיה ברור, הסדר היה מדוייק ומושלם, כפי שעולה מהכתובים, ה168 היו מחולקים לקבוצות בנות 12 איש שעל כל קבוצה היה מנצח (מסתבר שהמנצח היה חלק המנגנים, כמו היום הכנר הראשון). כל המנצחים פעלו לפי המנצח הראשי, שבדרך כלל היה ראש בית האב. אתם בטח שמים לב שכל קבוצה הורכבה מ12 איש, שזה בעצם היה המספר של התזמורת הבסיסית. מסתבר, שגם החלוקה הפנימית של כל קבוצה היה, תשעה כינורות שני נבלים וצלצל אחד. ישנם סימוכין לכך, אך זה לא וודאי, שהמנצח הראשי היה הנגן על צלצל. הטקסטים ששרו בבית המקדש היו פרקי התהילים, כפי שסדרם דוד המלך.
כלי הנגינה בבית המקדש.
כינור,
אין הכוונה לכינור של היום, זה כלי שהמציאו רק במאה ה16. הכינור המקראי היה ממשפחת הלירה. וצורתו דומה לנבל של היום. היו מספר סוגי כינורות, כינור רגיל בעל 7 מיתרים. שמינית, בעל 8 מיתרים. היו עוד סוגים שלא ידוע ייחודיותם כמו עלמות ידותון ועוד. היה גם גיתית, כינור שבא מהעיר הפלישתית גת, לא ידוע מה היה ייחודו.
 |
| תליון עתיק בצורת כנור/נבל שנמצא בעפר הר הבית |
נבל,
צורתו הייתה דומה לכינור והיה שונה ממנו בגודל. וההבדל, מיתרי הנבל היו עשויים מהמעי הגס של כבש ואילו מיתרי הכינורות היו עשויים מהמעי הדק. כמו כן, לפי רש״י, לנבל נוסף מעיין מפוח שהוציא קול (לפי רשי כנראה הכוונה לסוג אורגן עתיק, או לדוגמא בתמונה הבאה).
 |
| כינור/נבל. ציור על מטבע ממרד בר כוכבא |
צלצל,
סוג של מצלתיים. היו אלה שני חתיכות מתכת שהכו זה בזה בעוצמה.
 |
| מתוך הספר המוזיקה בישראל של ד"ר גרדנויץ. שמא זהו המצלתיים או הצלצל? |
חליל,
היה עשוי משוקיים של הכבש. לא ידוע לנו כמה נקבים היו בו. אבוב, כמו החליל רק היה עשוי מנחושת בדרך כלל. היה גם מקנה.
 |
| חליל מצרי כפול. לדעתי, החליל/אבוב של משה מבית ראשון |
חצוצרה,
עשוייה הייתה ממתכת. כנראה שיכלו להוציא ממנה צליל אחד או כמה בודדים. לפי השערתי, הייתה דומה לדידבג׳ הידוע. מופיעה בציור על שער טיטוס (אם כי קשה לסמוך על הציורים שם, בציור של המנורה יש עיוות של בסיס המנורה). החצוצרה שמשה בעיקר את הכוהנים לסמן את תחילת העבודה בבית המקדש.
 |
| ציור של חצוצרה על מטבע ממרד בר כוכבא |
מגרפה,
הייתה בבית שני, וזה כלי מרתק, לפי תיאור הגמרא, נראה שהיה זה אורגן עתיק. הברייתא מתארת אותו ככלי עשוי אמה על אמה וממנו יוצאים מאה קנים כשבכל קנה היו עשרה נקבים, יחד, הכלי הזה יכל לנגן 1000 צלילים. גירסא אחרת מפחיתה, 10 קנים ומכל קנה 10 נקבים, יחד, 100 צלילים, זה גם הרבה. ומצדה של המגרפה, היה מפוח שדרכו הפיחו אוויר בכלי, והנגן ניגן. זהו תיאור המתאים במדוייק לאורגן העתיק.וראה בתמונה, ציור של אורגן מהמאה ה13. (ישנו עוד כלי, שלפי תיאור התוספות מתאים לאורגן ההידרואלי, שהיה בשימוש אצל הרומאים).
 |
| מתוך הספר תולדות המוזיקה של ד"ר גרדנויץ |
ישנם עוד כלים שלא ידוע או ברור מקומם בבית המקדש. הם מופיעים בתהילים, כך שסביר ששמשו גם בבית המקדש. שושן, ו/או שושן עדות, לפי המפרשים היה זה כלי שצורתו כצורת פרח השושן, להשערתי, היה זה סוג של חליל. נחילות, סוג חליל שהשמיע קול הדומה לקול של נחיל דבורים (סוג של חצוצרה בת ימינו ?). מכתם, לא ידוע. ישנם עוד סוגי כלים המופיעים במשנה אך לא ברור אם הם שמשו בבית המקדש, לכן אני לא יתייחס אליהם, אולי בלי נדר, במאמר נפרד.
תאוריה.
אם על הכלים יש מעט ידע, הרי שעל התאוריה הרבה פחות, ואנחנו צריכים לשאוב מרמזים כאלה ואחרים. אחד הנסיונות המרתקים בנושא, כותב רבינו אברהם הרופא ממנטובה בספרו שלטי גיבורים. שם הוא מנסה לתת הסבר מרתק לשאלה, מדוע הלווים בבית המקדש חלקו לקבוצות בנות 12 איש? לפי טענתו, חלוקה זו מתבססת על 12 הצלילים בסולם או הסולם הכרומטי. וכאן מתעוררות שאלות רבות ומרתקות, האם הלוויים עשו שימוש בכל 12 הצלילים? במילים אחרות, האם הלווים שרו במרווחים של סקונדות קטנות? או שכל פעם הם בחרו צלילים אחרים. ואם כן, האם הלווים נקטו בשיטת הדודקפוניה? ועוד ועוד שאלות. מה שברור, שהסבר זה נותן מענה הגיוני לחלוקת 12 איש. ומסתבר שללווים הייתה תאוריה מפותחת על הרמוניה. טעמי המקרא שנשתמרו באופן מפליא, נותנים לנו הצצה, לעולם התאוריה. ישנם הטוענים, ולדעתי, די בצדק, שטעמי המקרא הם בעצם מוטיבים יסודיים המקפלים בתוכם יסודות מוזיקליים מהחשובים ביותר. סימני הטעמים, הם בעצם ניומות, סימני תווים העתיקים בעולם. סביר להניח, שהו עוד סימנים רבים נוספים שלא נשתמרו בידינו, כיוון שהם לא היו שייכים לטעמי המקרא. בעצם, מסתבר, שההתייחסות לא הייתה לכל צליל בנפרד אלא לקבוצת צלילים מסויימת, למוטיבים. כנראה, שכל יצירה הייתה מבוססת על מספר מוטיבים מוגדר מראש (מזכיר באופן מפליא את שיטת הדודקפוניה!) ומוטיבים אלה בנו את היצירה כולה. המוזיקולוג א"צ אידלסון, (מחלוצי המחקר של המוזיקה היהודית העתיקה בפרט והמוזיקה העתיקה בכלל,) מוסיף, שיסוד הנגינה העברית, בעיקר, דאז, היא התנועה בשיר, והמתרכזת במוטיב אחד. לטענת חלק מהחוקרים, הלווים עשו שימוש בסולם הפנטטוני, ושלמה רוזובסקי, אף הגדיר חמישה סולמות כאלה. (כאן מעניין לציין, שאברהם צבי אידלסון, כותב בספרו, שמחקרו העלה, שהיסודות המוזיקליים בטעמי המקרא האשכנזיים והספרדים, תואמים כמעט לחלוטין!).
 |
| התוויים העתיקים ביותר לטעמי המקרא. נכתבו ע"י המלומד רויכלין במאה ה15 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה