עיבוד

מאת: יהודה גלר

מוזיקאי יוצר. פסנתרן. ומורה למוזיקה.

היום נדבר על עיבוד. 

כמובן שאי אפשר להקיף את כל הנושא הרחב הזה אבל נשתדל לתת כמה נקודות בסיסיות.

הרמה של השיעור היא לחובבנים שיש להם כבר ידע אך הם רוצים להתקדם. אמנם, גם מקצוענים וגם מתחילים השיעור יכול להיות להם לעזר.

אז קודם כל צריכים להחליט בבירור שיר מסוים ספציפי שאנחנו מעבדים. אסור, לפחות בהתחלה לעשות כמה פרוייקטים ביחד, כי בצורה כזאת אנחנו יכולים לאבד את הכל.

אחרי שבחרנו את השיר מגדירים את הבסיס: מי שר, כמה תקציב יש לנו, כמה נגנים, ולפי זה מתכננים את העיבוד.

השלב הבא הוא למצוא את הסולם שמתאים לזמר שישיר את השיר. צריכים למצוא את המנעד (מגבולת הצלילים, מלשון מן עד) של הזמר, ובתוכו למצוא את הסולם המתאים ביותר.

לתשומת לב, אם אנחנו משתמשים בכלים חיים אנחנו לא יכולים להשתמש בכל סולם. כלים מסוימים קשה להם סולמות מסויימים כגון לה דיאז לכלי נשיפה, ועוד הרבה דוגמאות (אנחנו גם צריכים לקחת בחשבון את הנגנים, שכמה שהם פחות מקצועיים סולמות מסוימים קשים להם).

השלב הבא הוא בחירת טמפו - מהירות. ככלל, מהירות נמוכה לשירים השקטים והמרגשים ומהיר לשירים מרקידים. לכן לפעמים, כשרוצים לעשות את השיר יותר מרגש נוריד את המהירות.

השלב הבא הוא סגנון העיבוד. אפשר לעשות כל שיר בכל מיני סגנונות כגון שיר מהיר אפשר לעבד בסגנון רוק עם גיטרות חשמליות, אפשר בסגנון דנס, כמו  שלאחרונה מקובל בחתונות, ואפשר פריילך ועוד.

אחרי שבחרנו סגנון נדמיין את השיר בדמיונינו עם תזמורת שלמה. ואז ננסה לתרגם את הדימיון לערוצים נפרדים. כלומר, תופים, בס, גיטרות וכו'. כל דבר בנפרד.

עכשיו. נלמד לחלק את התיזמור למה חלקים. 

החלק הראשון והבסיסי הוא תופים ובס, שהם הבסיס של כל המנגינה. המפעם (צורת התיפוף), קובע את ההרגשה, והבס קובע לרוב את האקורד וגם משמש כתומך או אפילו מייצר מפעם.

קצת על מפעם.

מפעם זה בעצם התיפוף. למשל, בקצב מרובע אפשר לתת מכה בתוף על כל פעמה. אפשר לתת מכה רק על הראשון והשלישי, רק על השני והרביעי וכו' ובכל פעם ההרגשה תהיה אחרת.

אחרי שקבענו בסיס מתחילים לכתוב אקורדים. הכלל בהרמוניה (שילוב של כמה צלילים ביחד) הוא שאין נכון ולא נכון, יש מתאים ולא מתאים. ולכן אפשר להתאים לשיר כמה מהלכי אקורדים, וכולם יהיו נכונים.

הכלל הבסיסי הוא שבאקורד שמנוגן יהיה את הצליל שמנוגן כרגע במנגינה. 

(צריך לציין כאן שהחוקים של המוזיקה הם לא חוקים מחייבים, אלא הם באים להגדיר את המכלול של הדברים שנשמעים טוב לאוזן. הרבה פעמים נרצה לשנות בדווקא משהו כי השינוי הזה, שלא ערב וטבעי, זה מה שאנחנו אוהבים)

הכלל המשני לכלל הזה הוא, שלפעמים אנחנו מנגנים אקורד על תיבה שלמה - ארבע פעמות, ובתיבה הזאת מנוגנים הרבה צלילים. אז איך אפשר להתאים אקורד, הרי לא יהיה בו את כל הצלילים האלה? התשובה היא שהאקורד מבטא את הצלילים המובילים של התיבה. 

עכשיו כשלמדנו את היסוד הזה אנחנו יכולים לקבוע מה יהיו הצלילים המובילים באמצעות האקורד שנתאים.

כך למשל אותו קטע נוכל להרמן (מלשון הרמוניה) באקורדים סותרים (כמו סול מז'ור ופה מז'ור שאין להם צלילים חופפים) כשבכל פעם ההרגשה היא שקטע אחר מודגש.

דבר קטן נוסף באותו עניין הוא שאפשר שלא יהיה את הצליל המנוגן באקורד אלא שהוא ישלים את האקורד. למשל, הצליל המנוגן יהיה רה והאקורד יהיה מי מז'ור שאז הרה משלים את האקורד למי שבע. ויש עוד מלא דוגמאות.

קצת על הבס.

כמו שאמרנו למעלה הבסיס הוא לנגן את השורש של האקורד, לדוגמא, באקורד לה מינור ( Am) ננגן את הצליל לה וכו'.

אפשרות נוספת היא לנגן את ההיפוך, כלומר, האקורד לה מינור מורכב משלושת הצלילים, לה דו ומי, אז האפשרות הבסיסית היא לנגן אותו ככה, אפשרות אחרת היא לנגן דו מי ולה ואפשרות אחרונה ( באקורדים משולשים) היא מי לה ודו. זה נקרא היפוכים, הראשון שאמרנו נקרא היפוך ראשון והשני נקרא היפוך שני.

אז לגבי הבס אנחנו יכולים לנגן צליל אחר מהאקורד ואז ניצור היפוך.

החיסרון בהיפוך זה שהוא יוצר הרגשה קצת לא יציבה, ולכן לא נתחיל למשל עם היפוך אלא נכניס אותו כחלק ממהלך.

ופה מגיעה האפשרות הבאה של בסים, לבנות מהלך.

אם אנחנו רוצים למשל לעשות מהלך כזה: C G Am G, אז במקום שהבס ילך בקפיצות מדו לסול, נעשה מהלך כזה דו על C סי על G (היפוך ראשון) ואז לה וסול. בצורה הזו כיוון שאין קפיצות בבס המנגינה תישמע יותר זורמת.

באפשרות הזאת אפשר גם להכניס בבס צלילים שאינם מהאקורד בכלל, אבל כיוון שיש מהלך כלשהו של עלייה או ירידה זה נשמע טוב.

עד כאן להפעם. המשך יבוא בפעם אחרת.