לימוד או ניסוי ותעיה?

מאת: ישראל שטרן

הטור היום יהיה מעט בוטה ובועט, אז אם אתה רגיש, תעבור הלאה. יש בבלוג הרבה חומר קריאה עדין ורך. 

במהלך 8 שנות הוראה במוזיקה, וביתר שאת, בשנתיים וחצי האחרונות שהכרתי יותר ויותר מוזיקאים בציבור החרדי, אני נתקל בשאלה: למה צריך ללמוד מוזיקה?  או בשביל מה ללמוד מוזיקה? אני יודע ללחוץ יפה על הקלידים או לפרוט על המיתרים, אני יודע להתאים אקורדים (בדרך כלל, אני מתאים צלילים אחד לשני והולך לפי מה שנשמע לי נכון ויפה). למה להשקיע כסף לחינם? 

הגדיל לומר מוזיקאי שאני מאוד מעריך ואוהב, אני לא יודע תווים, ואני מופיע ערב ערב. השיא מבחינתי היה, שרציתי לתת שיר שהלחנתי לכבוד חבר לחתונה. אני מתקשר לקלידן, ורציתי לתת לו תווים של השיר. 'אני לא יודע תווים'. אוקיי. אקורדים? 'אני לא יודע אקורדים'. ושלא תתעו, מדובר בקלידן מוערך, ולמען האמת המוזיקה שלו הייתה טובה. אבל לי היה מר בפה ובלב.

אתם מבינים כבר. אני חושב שמוזיקאי  רציני שמכבד את עצמו, חייב ללמוד מוזיקה, מינימום את היסודות הבסיסיים, כמו: תווים אקורדים מרווחים וסולמות. ולפחות מעט הרמוניה פשוטה (בזה אפשר להסתפק בידיעת האקורדים לעומק).  לימוד היסודות לא מצריך השקעה גדולה או הרבה שנים. מי שמנגן ומכיר מעט את עולם הצלילים, יעשה זאת בכמה חודשים בודדים (תלוי כמובן כמה הוא מוכשר בלמידה). 

האם הייתם הולכים לרופא שלמד רק מהאינטרנט או מאיזה חבר? או מזמינים אינסלטור שלא יודע מה זה סול או את ההבדל בין צינור השקייה לצינור האינסטלציה של המטבח? אני מאמין שלא. 

ומה עם מעט כבוד לעצמכם או ללקוחות? מי שקורא לעצמו מוזיקאי, שיטרח בבקשה לצקת תוכן אמיתי בשם התואר הזה. 

כמו שנגר זה מי שיודע לעשות שולחן והוא גם יודע להסביר למה העץ הזה טוב והזה לא וטוב. כך מוזיקאי אמור לדעת מוזיקה. מוזיקאי או הטוען לכתר מוזיקאי., אמור לדעת למה עכשיו לעשות אקורד כזה ולא כזה. 

נכון, יש בכל אורגן, במיוחד המקצועיים, כפתור פלא: טרנספומציה. ומגיע זמר ואומר, זה נמוך לי מדאי או גבוה מדאי, הפלא ופלא, לוחצים על פחות או ועוד, ואופ, הנה הסולם. 

אבל רגע, איך יתכן שהקלידן לא יודע שעכשיו הוא בסולם פה מינור ולא בלה מינור? אם הקלידן לא למד, אז הוא לא יודע. הוא מנסה.. התוצאה לפעמים מדהימה. 

זמר אומר לי תרד שלוש. ואני מסתכל עליו, ויורד שלוש, ואז אני קולט. אותו זמר רגיל לדגם מסוים או דגמים מסוימים., ובדגם שלי זה מעט שונה. למזלי אני כן יודע סולמות, ואני יודע שהסולם האהוב והנוח הוא פה מינור או רה מזור, והנה, בלי לשחק בכפתור הפלא, הכל מסתדר. והפלא, אני יודע מיד איזה אקורדים לעשות. זה פשוט. טוב, למדתי ולמדתי ועדיין לומד. 

מורי ורבי במוזיקה, זה שבזכותו אני חי בעולם הצלילים, מנחם בריסטובסקי הענק, אמר לי: תמיד יש מה ללמוד. עוד ועוד ועוד ועוד.... . 

האמת, הייתי בכמה וכמה אירועים, שמעתי הרבה קלידנים ושאר נגנים. וחד וחלק, מי שלמד, עושה מוזיקה איכותית בכמה רמות ממי שלא למד. לא פעם שמעתי זיופים שאינם בטעות. 

לפעמים, מרוב התלהבות ומרץ. קורה, מתפקשש איזה תו או שניים, או אקורד. קורה לגדולים ביותר. אבל טעויות של אקורד לא מדויק או סולם לא נכון, או מקצב שבנוי לא טוב, או סאונד רע במיוחד, זה לא טוב.  

אהה.. מצאו לזה פתרון מדהים, נעשה באס חזק באופן מדהים, לא ישמעו את הליווי של שאר המוזיקה, רק תופים באס וזמר, וברוך ה', אף אחד לא שומע את הזיופים. ויש תירוץ נהדר, ככה אוהבים. 

אבל מה לעשות? גם פה אפשר לראות במוחש, מי יודע ומי לא יודע. 

אחד הדברים הבולטים, שדרכם אפשר לראות בודאות מי למד ומי לא, זה התנגשויות בתדרים הנמוכים, הבייסדראם עם הבאס. ואז אין ברירה למי שלא יודע, אלא להגביר את הבאס עוד, ואת הבייסדראם עוד, והבלגן חוגג. מי שיודע, יסדר את הסאונד נכון, כך שיהיה באס חזק, ישמעו את שאר המוזיקה טוב, ולא יהיו התנגשויות של תדרים.

יש עוד טענה מדהימה. אם אני ילמד זה יחסום את יכולת היצירה שלי מלהיות חופשית ואני יהיה מקובע בתבניות. 

אני גם חשבתי כך, עד שיום אחד שאלתי את אחד המרצים שלי במיוזיק, איש סאונד בכיר ומוזיקאי נהדר, אבי טולידנו, אני לא רוצה ליצור בתוך תבניות של חוקים וכללים. ותשובתו הייתה: כדי לשבור את החוקים, צריך לדעת אותם קודם!. 

והאמת היא, שלא לומדים ומעתיקים מחבר או מוזיקאי מוערך, מה שקורה בדרך כלל, שעושים קופי. אותו המקצב כמעט, אותם אקורדים, אותם מהלכים, ואז המוזיקה שלנו נראת ונשמעת אותו הדבר, בלי חידושים מעניינים ומרתקים. וכשמגיע מישהו שקצת למד או מוכשר מאוד ועושה מעט אחרת, אזי הוא כבר גאון ונדיר ושלל תארים כמו מאסטרו ועוד..

אז צאו לכם, אנשי המוזיקה ומוזיקאים, ולכו ללמוד. ממורים או ספרים. גם אם רק תחרשו על המאמרים בבלוג, תדעו יותר.