יום שני, 22 במאי 2017

דרכי האזנה למוסיקה ובעיותיה. א

מאת: ישראל שטרן



בבואנו להאזין ליצירה מוזיקלית, יש לדון בנקודה חשובה מאוד. שאר האומנויות הן ויזואליות, וקל יחסית להעריך את היצירה האמנותית על מול המציאות. ציור יפה, קל להעריך מול המציאות, אני רואה את הציור, עיניי מכירות את המציאות, ואני יכול להשוות.  גם ציור מופשט אני יכול להעריך מול המציאות המוכרת לי. גם ריקוד, אני יכול להעריך את כוונת היוצר, אני רואה מול עיניי את הריקוד.  פיסול, כנ"ל. עוד נקודה, שאר האומנויות משתמשות בחומרי גלם מהמציאות. הציור בעפרונות ומכחולים ונייר וכדומה. הפיסול בחימר עץ ברזל וכדומה. אומנות החריזה והסיפור גם כן משתמשים בחומרי גלם מציאותיים להעברת רעיונותיהם.
האומנות היחידה, שהיא מופשטת לחלוטין, ואף חומרי הגלם שלה מופשטים, זו מוזיקה. גלי הקול, שהם החומרה של הצלילים, אינם אלא אנרגיה. כשאני מכה בתוף, לדוגמא, המכה שלי יוצרת הפרעה במנוחת התוף.  הפרעה זו גורמת לרעידת עור (או פלסטיק) התוף.  העור רועד ומעביר את הרעידה לגוף התוף, רעידה זו  גורמת לרעידת האוויר סביב התוף, האוויר, או נכון יותר, המולקולות, דוחפות האחת את השניה עד האוזן, לעצבים ולמוח. המוח צריך לתרגם את האותות החשמליים לצלילים. המוזיקה עצמה היא בעצם אנרגיה בלבד. מכיוון שהמוזיקה היא אנרגיה, אין במציאות דבר שאפשר להשוות אליה ולומר: זה כמו זה או לא כמו. אני יכול רק להשוות את המוזיקה למוסיקה.

הרמב"ן הגדיר את המוזיקה בהגדרה קולעת ותמציתית: המוסיקא הדבר הגשמי הדק ביותר. כלומר: הגשמי הקרוב ביותר לרוחני.

כאן מגיעה שאלה שיש לתת עליה את הדעת, איך אני יכול להאזין למוסיקה ולהעריך אם היא מקצועית מספיק? ויותר,  איך אני יכול להעריך אם זאת מוזיקה ולא אוסף צלילים מחריד?
הרבה ענו לי על השאלה הזאת: מה אכפת לי אם המוזיקה לפי הכללים, די לי אם אני אוהב את היצירה או לא.

תשובה זו, מציפה שאלה נוספת. איך אנרגיה שאין לה קשר מבחינת חומרי הגלם שלה למציאות, יכולה כל כך להשפיע על הרגשות ואף מחשבות בני אדם? ציור אני מבין, הצייר יכול לצייר מציאות אוטופית אפילו שאינה במציאות האמיתית, אבל אני מבין את הציור כי הוא מבוסס על המציאות  אך מוזיקה, איך?
ושוב ענו לי:  שאלות אלה יפות לדיון תאורטי מוזיקוליגי, אולי גם פסיכולוגי או פילוסופי. אני שומע, יפה, מצויין. לא יפה, שלום שלום. למה לדון בשאלות אלה או למה יש ללמוד איך להאזין?

בקצרה, הניסון הוכיח ומוכיח,שכשלומדים להאזין נכון לשיר, הבנת השיר גדלה, ההנאה מהשיר גדלה, והדעת נפתחת למציאות חדשה. גם איכות המוזיקה המיוצרת עולה, כי הדרישה היא ליותר מקצוענות. 
כאן יש עוד נקודה שיש לתת גם עליה את הדעת, למה צריך מוזיקה מקצועית? וכי לא מספיק לדעת איך ליצור את האנרגיה ממיצרי האנרגיה - כלי הנגינה? התשובה היא, לא.  כללי המוזיקה אינם אלגוריתם מתמטי שנקבע בשרירות לב, הם התפתחו במשך הדורות לפי היפה והמצלצל נכון, כשכל דור או אומה הוסיפו את הגוון שלהם המיוחד. במילים אחרות, כללי המוזיקה, לפחות ברובם, נקבעו לפי הטבע וכפי שהבינו אותו באותו הזמן.  אם כן, הרי שהבנה בסיסית היא פשוט הבנה של כללי הטבע המוזיקלי.

שאנחנו דנים בדרכי האזנה למוסיקה, יש לתת את הדעת לעוד נושא חשוב, החושים הנצרכים לשמיעת מוזיקה, אינם מפותחים אצל כולם בשווה. אמנם אצל רוב בני האדם הבריאים אפשר לחדד את החושים האלה ולהביאם לרמה סבירה.

אין צורך ללמוד מוזיקה באופן מקיף כדי להנות מהאזנה מושלמת למוזיקה, די לדעת כמה דברים בסיסים, ולשים לב לכמה חושים הנצרכים לשמיעה מהנה. כמובן, שבשביל ליצור מוזיקה טובה ונכונה נצטרך לדעת יותר.

במאמר הבא אפרט על הידע הנצרך ועל החושים הנצרכים. ואף אתן כמה טיפים מנסיוני כמורה למוסיקה (כ10 שנים ומאות תלמידים, בגילאים שונים ורמות הבנה שונות). 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה