אני ׳בעל מנגן׳

מאת: עמירן דביר

״בעל מנגן״ הוא השם היותר ענייני והפחות מתנשא למקצוע שבו אני עוסק.

כשמישהו קורא לי ״הזמר״ במובן ה״סלבי״ של העניין, זה מחמיא לי אמנם, אך אני משתדל לתקן אותו ולהסביר  שאני ס״ה ״בעל מנגן״.

״זמר״ זה שם שמחייב התנהגות מסויימת, לא מספיק שיש לך באותו רגע קול ערב ונעים, צריכים להיות על המשמר גם מהבחינה החיצונית של המקצוע. האם אני נראה טוב? עומד נכון על הבמה? התלבשתי מספיק אטרקטיבי? איך אני נשמע? איך אני נראה?הסאונד מושלם ומחמיא לי? ועוד כהנה וכהנה.

לעומת זאת ה״בעל מנגן״ נותן למקצוע שלי שם וחותם  שמחייב אותי למטרה אחרת לגמרי. לא להראות ולהשמע בצורה שתבליט את ״כוכבותי״, אלא חיוב אחר לגמרי,  החיוב לשמח. לשמח באמת, שמחה אמיתית שיוצאת מהלב ונכנסת ללב.

כי הרי מהו ה״בעל מנגן״ במקרה שלי? יהודי שהתפקיד שלו לשמח, ולא סתם לשמח אלא לשמח חתן וכלה פלוס כל מי שבאולם שהוא בגדר ״בעל רקידה..״ שמסוגל לרקוד ולהזיע.

לא מזמן באחת החתונות ניגש אלי בחור וביקש שיר מסויים, נדתי לו כמו שאני רגיל לעשות לכולם במצב כזה. הבחור ראה שבקשתו לא התמלאה מייד ועלה שוב לבמה ואז שוב, וב״שוב״ הבא והאחרון התייאש, לא לפני שזרק לי מבט מאוכזב משהו.. לאחר כמה דקות עלה אלי לבמה בחור אחר, ביקש ממני שיר מסויים, נדתי לו בראשי כמו שאני רגיל לעשות לכולם במצב כזה, אך לאחר כמה דקות אכן ביצעתי את בקשתו.

תוך כדי מילוי הבקשה וביצוע השיר, אני קולט בזווית העיין את זווית העין של הבחור הראשון זזה ללא שליטה בעצבנות, בנוסף אני רואה על פניו  אי שקט ששמור למישהו שעשו לו עוול נוראי או משהו בסגנון. ראיתי אותו מתלבט, אך בסוף הוא מחליט כן לעלות לבמה ולשאול אותי בחצי תקיפות, וחצי העלבות, מדוע את בקשתו דחיתי כמה פעמים, ואת של הבחור השני מייד ביצעתי??

מי שראה אותי מנגן ושר בחתונה, ראה שכשאני בתפקיד החשוב של משמח חתן וכלה, אני בגדר ״כל עצמותי תאמרנה״, כל שרירי תזוזנה, וכל רגלי ״תתוזזנה״ וכמה שיותר אנטוף זיעה, כך ארגיש שיותר מילאתי את חובתי, ואכן במצב כזה קשה לי להתייחס ולהסביר לבחור דנן את המציק לו. סימנתי לו עם אחת האצבעות הפנויות והסברתי לו בין הבית לפזמון של השיר, שאסביר לו אחר כך בהפסקה הכל ועכשיו קשה לי להסביר כי אני באמצע לנגן ולשיר״...באש ובמים... עם ישראל חי, מתחת השמים.. עם ישראל חי״ התחברתי מייד לפזמון של שירו החדש של פריד כי מה אשמים הרוקדים שהבחור בחוסר שקט משווע. סינון המילים בתוספת האצבע המסמנת הרגיעו אותו עד ההפסקה. ההפסקה הגיעה, ואיתה ההבטחה שהתחייבתי למלא. ״מה הציק לך״ שאלתי ?

״מה אמר לך הבחור השני שבגלל זה מילאת את בקשתו״? הוא ענה לי בשאלה על שאלה ולא מבייש את מוצאו. 

״אמר לי שקשה לו קצת לרקוד עם הסגנון של השירים האחרונים ששרתי ומבקש לשנות לשיר יותר קצבי ורועש״ עניתי.

עכשיו גם זוית העיין השניה התחיל לרטוט לו בעצבנות.

״אבל זה בדיוק מה שאני ביקשתי!!״

״נכון״, עניתי לו. אך יש בינכם הבדל קטן אך חשוב במיוחד, הבחור השני הגיע אלי רטוב, מזיע, עד עכשיו הוא רקד והדביק בהתלהבותו גם את החתן וחבריו, בבחינת ״טופח על מנת להטפיח״.. הבחור הזה, כל טיפת זיעה שלו צעקה ״זכיתי בחמישה קולותתתתת, זכיתי בחמישה קולותתתתת״, אז מי אני שאעמוד בדרכו במשימה החשובה הזאת, שבמקרה גם אני מחוייב אליה? בחור שכל שיר ששרתי גרם לו לרקוד, אכן מגיעה לו הפריבילגיה לבקש שירים. ולכן מייד ביצעתי את בקשתו.

״אך אתה לעומת זאת, לא רקדת עד עכשיו בכלל, כל שיר עד עכשיו לא דיבר אליך, אולי בגלל שהסיבה שבאת היום לרקוד היא לא מהמקום הנכון? אולי לא באמת באת לשמח את החתן ? אולי באת לשמוע הופעה של להקה ולהעביר ערב בכיף פלוס מנה עיקרית? ולא שיש לי בעיה עם זה, אבל לך אין ממש זכות לשנות לי את הפלייליסט. עדיין לא הרווחת אותה הערב ביושר.

לשבחו של הבחור יאמר שהוא הפנים את המסר, הוא נד לי בראשו והלך למקומו. בהרקדה הבאה לא יכלתי שלא לשים לב לכמות האנרגיה שהוא משקיע בריקוד, אכן הסגנון של ההרקדה השניה גרם לו לקפוץ יותר ויותר. קראתי לו ואמרתי לו, שאע״פ שלכאורה מההרקדה הראשונה מוכח שהריקוד שלו בהרקדה הנוכחית לא מאה אחוז לשם שמחת חתן וכלה אלא כי הוא אוהב לרקוד דווקא בסגנון שירים אלו, עדיין בפועל הוא משמח כרגע וניתנה לו הזכות לבקש שירים בכיף. כמובן שהבחור לא היה פריאר וניצל את ההזדמנות ואני השתדלתי למלא את כל מבוקשו. כי כך אני רואה את המקצוע שלי ושל חברי לענף החשוב הזה. אנחנו ״בעל מנגן״ ותפקידנו לשמח את החתן והכלה ולעשות הכל כדי שזה יקרה. להוריד ז'קט, לקפוץ, להזיע, גם אם הסאונד לא יצא הכי מושלם זה לא משנה, גם אם יש בקהל מישהו חשוב שבא לי לפנק אותו בשיר מסוים אך שיר זה יעשה טוב לאוזנו הפרטית אך יגרע מהשמחה, גם אם יבוא קליינט פוטנציאלי ויבקש לשנות משהו בסגנון ״תגבירווו ת׳ווליום״ מה שלא קורה כמעט, או ״תנמיכוווווו את הווליוםםםםם״ מה שקורה הרבה, ואני במבט אחד לכיוון החתן כבר יודע האם כדאי שאשנה פה משהו או שעדיף שלא. גם אם באו לשמוע אותי קליינטים והם עומדים בצד ואני יודע שסגנון השירים שאני שר ברגע זה לא ממש מתאים למה שהם רוצים והם עלולים לצאת מהאולם לחפש להקה אחרת, ואם אשנה קצת בקטנה הם בטוח יאהבו .. ואפחד לא ישים לב.. גם בנסיבות אלו, אני נעול למטרה שלשמה באתי, לשמח את החתן והכלה הספציפיים האלה, שהלילה הוא היום הכי מיוחד שלהם ויום חשוב זה לא יחזור על עצמו בעזרת ה׳, אין הזדמנות שניה, אין לי אפשרות למועד ב׳, אני חייב להצליח במאה אחוז, כי הבטיחו לי חמישה קולות, אני רוצה את החמישה קולות שלי. כפולני טהור גזע לא אסתפק בארבעה קולות ובטח לא בשלושה. אז אולי לאנשים מסויימים שבאו רק להנות מהמוסיקה ותו לא אשמע  פחות אטרקטיבי,אך עדיין, זה מה שהחתן והכלה ביקשו, ולשמם התכנסנו .

מהשולחן ממול שמאוכלס באנשי עסקים עשירים שכל אחד מהם הוא לקוח פוטנציאלי, מסמנים לי להוריד ווליום, להפחית אנרגיות, כי רעש השמחה מפריע להם לרב שיח בפרלמנט המאולתר, אבל לי זה לא אכפת , כי אני רואה מול עיני רק את השמחה על פניו של החתן.

כבר קרו לא מעט מקרים שהגיע אלי לבמה מישהו מצוות הישיבה שבה למד החתן, ותלמידיה הם אלו שרוקדים עכשיו במלוא המרץ, לפעמים זה אחד הרמי״ם, לפעמים זה המשגיח, פעם בצורה המכבדת מאד את מעמדו, ופעם בצורה שמכבדת פחות את מעמדו, ונתנו לי הוראה שסותרת את דרישת החתן, להפסיק בשעה מסוימת, לא לעשות שירים מסויימים, לשנות לגמרי סגנון , וכו׳, ואני באינסטינקט ראשוני של סוחר שמפחד לאבד את לקוחותיו, כמעט מילאתי אחרי ההוראה, אך מייד התעשתי, ואמרתי לכבודו, שעם כל הכבוד לכבודו, זה לא מה שהחתן ביקש וזה עלול לצער אותו, ואת זה אין סיכוי שיקרה. לא במשמרת שלי.

הוא נותן לי מבט שאומר ״אתה בטוח שכדאי לך לא להקשיב לי״?

ואני משיב לו שבחיים לא הייתי יותר בטוח, ואם הוא רוצה שייגש לחתן ויבקש ממנו לחרוג מההוראות שנתן לי, ואז בשמחה אמלא את בקשתו של כבודו, כי כבודו במקומו מונח, והראיה הכי חזקה שאכן כבודו במקומו מונח, שלפני כמה דקות הוא רקד עם החתן לצלילי לא אחר מהשיר הידוע ״ימים״. ושיר זה לכל הדיעות הוא סימן חזק לכבודו להיות מונח.

יש גם מקרים הפוכים של חתן שכל מבוקשו הוא חתונה רגועה, ישיבתית, בלי בלאגן, רק שירים חסידיים ובקצב רגוע, וכמובן שלאוזני חלק מהבחורים מצב זה לא טוב, כי הם מעדיפים את הסגנון היותר קצבי, אך אני כמובן נד בראשי כמו שאני רגיל כי אני באמת מקשיב לכל בקשה, מנסה להתייחס בכבוד לכל אחד, אך מה שסותר את בקשת החתן והכלה, לא יקרה.

כי כזה אני, ״בעל מנגן״. לא זמר, אלא ״בעל מנגן״.

ובהזדמנות זאת לקראת עונת החתונות הבאה עלינו לטובה, רציתי לאחל לכל חברי ה״בעלי מנגנים״ העוסקים במלאכת הקודש, שנזכה תמיד לשמח, שמחה אמיתית מהסוג החזק, שמחה שתתן לבחורים ולשאר האורחים ערך מוסף, לא כזאת שתחזיר אותם לישיבה או לבית במצב קצת פחות טוב משהגיעו. 

לא לשכוח שאנחנו סוג של שליחי ציבור. בעלי מנגנים.