מאת: יוחנן בלייך
בפרק זה אשתדל להציג בפניכם את המוסיקה האלקטרונית בכלל, ואת עולמם של הדיג'יים בפרט. על האלקטרו (=מוסיקה אלקטרונית) כבר כתבתי פעם, אך כאן אחזור על עיקרי הדברים בכדי שתבינו מה בעצם יכול הדיג'יי לעשות, מה הוא עושה בפועל, באילו כלים הוא משתמש ומה בעצם אנו מרוויחים מתופעת הדיג'יים.
להשוות אלקטרו למוסיקה טבעית המנוגנת בכלים חיים, זה מבחינה מסויימת כמו להשוות צבעוני לשחור-לבן. יהיו אלו שיטענו ששחור-לבן זה יותר אותנטי, אולי יותר מרגש… אבל בתכלס זה מוגבל מאד, אפשר אמנם לראות כל פרט אבל רק בצבע אחד. צבעוני זה בלתי מוגבל… יש מילארדי גוונים, כאשר בתוצאה הסופית יש לזה משמעות מאד רחבה.
אלקטרו הוא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות של המוסיקה. וכשאני אומר בלתי מוגבלות אני מתכוון לכך. בעוד במוסיקה טבעית בשביל צליל חזק משתמשים בחצוצרות, לפריטה יש גיטרה ומערכת התופים די מצומצמת, באלקטרו יש ספקטרום רחב של צלילי בראס אלקטרוני בצורות שונות, צלילי lead מכל סוג שניתן להעלות על הדעת, כאשר ניתן לכוונן כל צליל ואף להפוך אותו ליצירה חדשה לחלוטין. בכדי לתת אפקטים של פריטה יש קשת רחבה של אפשרויות שנותנות מענה לכל דרישה: עבה/דק, צורמני/עדין, ארוך/קצר ועוד מאות פרמטרים. לתופים יש צלילי בייס-דראם למכביר, בעומקים שונים ובמבחר סגנונות. תופי סנר במגוון אינסופי, מחיאות כפיים, אפקטים של רוח או גלים או מה שלא תרצו על מנת להעשיר את חוויית השמיעה או להוות מעבר בין בית לבית. וכך הלאה בכל תחום.
איך בעצם מייצרים את כל הדברים האלו? משחקים בנתונים הקוליים של הצליל. כלומר, הסיבה לכך שחצוצרה נשמעת כפי שהיא נשמעת ולא כמו גיטרה למשל, היא מכיון שיש צורה בה צליל חצוצרה משפיע על תדירות גלי הקול. כיום, בעידן הממוחשב, יש תוכנות באמצעותן ניתן לשנות את התדרים השונים של צליל ובכך להעשירו, לעבותו, לתת לו "מכה" או הכל בעצם. עכשיו נעבור אל הדיג'יי, שהוא בעל המקצוע העיקרי המשתמש באלקטרו.
דיג'יי - DJ - הוא ראשי תיבות של Disc Jockey שמשמעותו באנגלית תקליטן. אם כך, כל מי שמשמיע שירים כבר זוכה בתואר הנכסף דיג'יי. אך תיכף נראה עד היכן כבר הגיעו הדיג'יים בדורינו.
כאמור, הדיג'יי הבסיסי בעצם מנגן שירים. היום ניתן לראות כאן בארץ, בעיקר בציבור המזרחי, תקליטנים המנגנים להיטים ידועים בחתונות. לעיתים קרובות משתמשים הם בעמדת לדים, בתאורה מלהיבה ובקריאות הרקדה. על מנת לנגן את השירים הם זקוקים למחשב שבו השירים מאוחסנים; למערכת הגברה; לתוכנה המשמיעה את השירים באופן רציף ובהתאמה לקצב, ובדרך כלל יש על שולחן התקליטן גם קונטרולר, שהוא בעצם חיבור של שניים או יותר של המכשיר הבסיסי, נגן הCDj. למעשה כיום הקונטרולר הוא המכשיר שמסמל את הדיג'יי: זהו מכשיר שבעצם שולט על המוסיקה המנוגנת כאשר הוא מאד מותאם ונוח לשימוש בזמן אמת. יש בו לפחות שני גלגלות, בשפה המקצועית: ג'וג, לשינוי הגדרות שמע, ובעיקר מהירות השיר, וכן לחצנים שונים לכל מיני צרכים משתנים.
יש תקליטנים המשמיעים את השירים הנבחרים, כאשר הם מצמידים להם לופ (loop) של תופים. לופ פירושו נגינה שחוזרת על עצמה. כפי שבמקצב של אורגן שומעים את התופים או שאר הכלים חוזרים על עצמם מידי כמה תיבות, כך כאן הם משתמשים ברצועה של כלי הקשה לדוגמה. יכולות להיות לכך כמה מטרות. כי העיבוד המקורי לא מספיק מעניין/ לא מתאים לאופי האירוע/ כדי שלא יהיה הבדל גדול בין עיבוד של שיר אחד לבין העיבוד של רעהו. יש גם כאלו הסבורים שאם הם הדביקו לופ של כלי הקשה לשיר, הוא נהפך להיות יצירה שלהם…
היתרון של תקליטנים אלו הוא שהם יודעים כיצד להתאים את השיר הנכון לרגע הנכון, להעביר שירים בצורה חלקה, מה שנקרא ביטמיקס, ובקצרה לנהל את האירוע.
במקרה שתהיתם, יש גם דיג'יים שמנגנים חומר מקורי שלהם… דבר ראשון נחלק אותם לשני חלקים: אלו שיוצרים טראקים (=רצועות) מקוריים לחלוטין, ואלו שיוצרים עיבוד אלקטרוני לשיר קיים, מה שנקרא בלע"ז רמיקס.
יש כיום דיג'יים רבים היוצרים טראקים אלקטרוניים אינסטרומנטליים (=ללא שירה). בדרך כלל מדובר ברצועות ארוכות במהירות גבוהה בסגנון דאנס, המיועדות להרקדה או למוסיקת רקע ממריצה. על פי רוב משתמשים בכמה לופים שחוזרים על עצמם, לא תמיד יש הרבה תוכן מלודי או הרמוני בטראקים אלו, אך מושקעת בהם הרבה מחשבה. דבר ראשון, הם בנויים לתלפיות, שלב על שלב. יש הרבה עבודה בקשר לצלילים שמשתמשים בהם: איזה בס, איזה תופים, איזה פריטות (בדרך כלל שילוב של כמה סוגים). יש שם מעברים מעניינים, סאונדים יפים, כל מיני משחקים בקולות של אנשים למשל, ובאופן כללי חווייה מספקת שיכולה מאד לעזור לנהיגה וכדו'. יש יוצרים שעושים רק טראקים, ויש כאלו שעושים בעיקר רמיקסים או עיבודים מקוריים לאמנים ורק לקינוח משחררים טראקים.
שימו לב שבגלל המעלות של האלקטרו, הרבה זמרים בעולם מעדיפים לתת לשירים שלהם מלכתחילה עיבוד אלקטרוני. אז יש את אלו שזוכים לעבד את העיבוד המקורי. ואלו שלא זכו… (או כאשר העיבוד המקורי אינו אלקטרוני) -עושים רמיקס!
האמת שפירושו המילולי של "רמיקס" הוא מיקס מחדש. אבל למעשה משתמשים במילה להגדיר עיבוד חדש שנעשה על הפסקול המקורי של הזמר. לעיתים קרובות משחקים גם בפסקול של הזמר למטרות שעשוע אלקטרוני.
על פי רוב, על הרמיקס להיות מקפיץ. לכן, מצוי שמאיצים את הקצב של הפסקול (למשל כשרוצים לעשות רמיקס על שיר איטי) בכדי שיתאים למקצב מהיר.
יש רמיקסים פחות אינטלגנטיים ויש יותר:
הבסיסי ביותר נבנה על בסיס המקור, עם אותם אקורדים, המנוגנים בצורה בסיסית. הדיג'יים המוכשרים/משקיענים מוסיפים כהנה וכהנה, אם זה בלופים נוספים, במשחקי קצב, במעברים, באקורדים שונים ועוד הזרוע נטוייה. מובן שיש עוד הרבה דברים מעניינים באלקטרו… יש העושים מאשאפ (mashup) שהוא שני שירים או יותר שמעורבבים יחד באותו שיר. יש עוד הרבה רעיונות שכולם מבוססים על לתת לשיר פנים חדשות ורעננות.
לכל דיג'יי יש את הטעם המקצועי שלו. יש שעסוקים בעיקר ברעש, יש שאלופים במשחקי קצב, יש את המשקיענים באקורדים, ממציאי הצלילים, המלחינים הגדולים… יש שבמוסיקה שלהם יש איזכורים למוסיקה אתנית, ויש את אלו המשלבים במוסיקה שלהם כלים חיים והרבה…
הדיג'יים המצליחים הם על פי רוב המשקיענים והמוכשרים ביותר. הם עסוקים בהפקות, בשיתופי פעולה עם אמנים, בהופעות בפסטיבלים לאלקטרו ועוד.
אם כבר הזכרנו, ברחבי העולם מתקיימים פסטיבלים שנתיים לEDM - מוסיקת דאנס אלקטרונית, הסוחפים אליהם רבבות בני אדם. מדובר באירועים הנמשכים כמה ימים ומארחים את גדולי יוצרי הז'אנר, כאשר בקדמת הרחבה הענקית מוצבת בימת ענק מוארת בעוצמה בשלל צבעים ואפקטים, עם מכונות עשן, זיקוקים והרבה רעש.
אז יש את אלו שמשמיעים לקהל פסקולים כפי שהם, יש המוסיפים לופ, יש המציגים את השיר ברמיקס מרענן, ויש שמקפיצים רבבות בפסטיבלים עולמיים עם להיטים שעמלו עליהם שעות רבות באולפן.
הצד השווה שבהם, שהם מנצלים היטב את העולם המופלא של המוסיקה האלקטרונית.
על האלקטרו בציבור החרדי ראוי לייחד יריעה נפרדת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה