מאת: ישראל שטרן
הרבה נכתב ונאמר על ר׳ שלוימה קרליבך. נכתב על האיש וליבו הענק. על מעשי החסד המיוחדים שלו. על שיריו המיוחדים ועל תורתו, ושיטתו המיוחדת.
לפני שנה, במלאות 20 שנה לפטירתו, יצא לי להיפגש עם כמה מגדולי תלמידיו, ולשמוע מהם על רבם הגדול. אני חייב לומר, שלמדתי הרבה על ר׳ שלוימה, ודמותו גדלה לאין ערוך בעיניי.
אני רוצה להתמקד יותר בניתוח קצר ולא מקיף של שיריו, כפי שבחנתי אותם והבנתי מתלמידיו. יתכן ואטעה בנקודה זו או אחרת, לכן אתם מוזמנים להגיב, אם תראו לנכון, ואולי אף אפרסם את התגובות, בל״נ.
את ניגונו של ר׳ מוישלה, שמע קרליבך באוסטריה, כשהיה כבן 4, בזמן שהנאצים השתלטו על אוסטריה. לניגון זה סיפור מיוחד במינו, שלא נספרו כרגע. אך, ניגון זה הטביע את חותמו על שלוימלה הילד, ועיצב במידה מרובה את היסודות המוזיקליים של המלחין האגדי. לדעתי, מכאן שאב ר׳ שלוימה את התנועתיות המתפרצת בשיריו, את החזרה אין סופית בשיריו, שאפשר לשיר אותם שוב ושוב ושוב, בלי הפסק.
הרבה משיריו. ואולי רוב מוחלט, של שיריו, בנויים בעצם על האקורדים. הם בעצם פיזור חכם ומרתק של האקורדים. לעיתים במרווח טרצה, לעיתים קוורטה, ולעיתים סכסטה. ברוב המקרים יהיו בין קפיצות אלו צלילים במרווח הסקונדה. אפשר לומר, שהקפיצות במוטיב ראשון הם במרווחים טרצה וכו׳ אחריו מופיע מוטיב במרווח סקונדה, בדרך כלל. לפעמים בתוך הקפיצה יהיה צליל במרווח סקונדה. (אולי מכאן יצאה האגדה, שקרליבך ידע רק 3-4 אקורדים בגיטרה, מה שכמובן אינו נכון. לדברי גדולי תלמידיו, ידע קרליבך לנגן היטב בגיטרה. אמנם אמר לי אחד שהוא ידע היטב כ12 אקורדים כי בשאר הוא לא השקיע, קרליבך גם היה פסנתרן מעולה).
רוב תלמידיו של ר׳ שלוימה מתנגדים בתוקף להגדרת שיריו כרוק של שנות ה60 וה70. לדעתי, ברור שר׳ שלוימה הושפע מוזיקלית מסגנון זה ויתכן אף מהדיסקו.
אני מגדיר את ר׳ שלוימה, כמתווך בין המוזיקה החרדית הישנה, של דוד ורדיגר בן ציון שינקר ופרחי לונדון ועוד, לבין המוסיקה החרדית החדשה יותר, שאת תחילתה אפשר לציין באברהם פריד ומרדכי בן דוד, מונה ומשה לאופר, ועוד.
המלודיות במוסיקה הישנה מאופיינות מאוד בשימוש ברבעים ושמיניות, בגבולות האקורדים. פשטות, ופחות תחכום מלודי. המוסיקה החדשה מאופיינת מאוד בתחכום מלודי, עם שימוש רב גם בחלקי שש עשרה ועוד. אם נבחן היטב את שיריו של ר׳ שלוימה, נגלה שישנם שירים שהם במובהק משתייכים למוסיקה הישנה, אך מצד שני ישנם שירים מורכבים יותר, כדוגמת התנערי, או אלקא דיליה ועוד.
ישנו עוד מאפיין בולט והוא השימוש הרב באקדם. בדרך כלל, שמינית אחת לעיתים יותר.
ומצאתי עוד מאפיין מעניין, שאני לא סגור לגביו לגמרי, אבל נראה שבמאפיין זה ר׳ שלוימה בעצם סלל משהו חדש. רוב מוחלט של המלודיות מהמוסיקה הישנה מתחילות ברבעים. ישנם מספר מלודיות של ר׳ שלוימה, המתחילות בשמינית רבע והשתק שמינית. מוטיב זה מופיע בווריאציות שונות, בתחילת רוב המלודיות החסידיות כיום. כך שאפשר לומר שזה חידוש שהתחיל ר׳ שלוימה והוטמע לאחר מכן במוסיקה החסידית.
וישנו עוד פן מעניין שלא הרבה מתייחסים אליו, הוא החזנות. מדי פעם יש לר׳ שלוימה, הברקות חזנות מעניינות. יש חזנות קלה, כמו במשה ואהרון המפורסם מקבלת שבת. יש את הפתיחה לאדיר הוא, למשל, שם יש חזנות מורכבת יותר.
אפשר לדבר עוד, ועוד, אולי בכתבה נוספת.
כל תגובה תתקבל בברכה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה