המאפיין הפסיכולוגי או הפסיכולוגיה של המוסיקה

מאת: ישראל שטרן.

נושא זה הוא רחב מאוד, וכולל בתוכו מספר תחומים. המרכזיים שבהם: המוח. נפש. תאוריה. הפסיכולוגיה, בשונה מאקוסטיקה או סאונד, מניחה, שזירת ההתרחשות של המוסיקה היא עולמנו הפנימי. ועל כן, הפסיכולוגיה, חוקרת איך אנחנו כבני אדם חווים את המוסיקה או איך צלילי המוסיקה משפיעים עלינו, אם מבחינה רגשית ואם מבחינת תהליכים מוחיים. הפסיכולוגיה גם חוקרת, את יחסי הכוחות בין הצלילים, ועוצמת השפעתם זה על זה. ועל השומע.

מוח. תחום זה מורכב מתתי תחום. 1, התהליכים הכימיים של המוח, ואיך המוח מפענח צלילים מוסיקליים בשונה מצלילים שאינם מוזיקליים. 2, התהליכים הקוגניטיביים של המוח. לדוגמא: פרופסור דניאל לויטין מצא, שאימון והתמדה, משנים את ההקשרים במוח. המילים פשוטות, אכן המוח משתנה. כמו כן, מצא הפרופסור, שמוסיקה יכולה לשנות את המוח בדומה לשימוש בסמים. נושא זה, הינו נושא לכתבה מקיפה יותר וממצה, כאן, אני מתייחס בקצרה ממש.

נפש, איך המוזיקה משפיעה על הנפש שלנו? כולם יודעים, שמוזיקה יכולה להרגיע, לגרום לנו לשמוח, או כל רגש אחר. יש משהו עמוד בצלילים המוזיקליים המסודרים בצורה הנכונה, שמשפיע בצורה חזקה מאוד. נדמה, שאין עוד תחום במציאות, שיכול להשפיע מבחוץ על הנפש, כמו המוסיקה. כיום, ישנם טיפולי מוסיקה רבים, מטיפולים בבתי חולים ועד טיפולים רגשיים. איך זה קורה? כאן אפרט בקצרה את התאוריה שלי, אין לי כרגע הוכחות לתאוריה הזאת, אך כל אנשי המקצוע שפירטתי להם את התיאוריה, שמעו, ולפחות לא דחו. חלקים מהתאוריה, ידועים כבר. גלי הקול, שהינם צלילי המוזיקה, הם חלק יסודי, לא רק בעולם המקיף אותנו, אלא, גם במה שמרכיב אותנו, ובמה שנותן לנו חיים. גלי הקול, )ראה מאמר המאפיין הפיזיקלי(, נעים אלינו על ידי המולקולות השונות. כל חומר קיים, בעצם מורכב ממולקולות. התווך המקובל ביותר לגלי הקול, הינו, האוויר, שאותו אנחנו נושמים. במילים פשוטות, המוזיקה מורכבת מאותם יסודות של הטבע בכללותו, ואף יש בה, במקרים רבים, דפוסים הנמצאים בטבע, בצורות שונות. זאת אומרת, שאני שומע מוזיקה, אני מתחבר לחלקים הבסיסיים בהוויה של המציאות. אני מעיד, מנסיוני כמורה, שהמוסיקה, מחברת תלמידים לעולם הפנימי שלהם, ועוזרת להם לסדר את חייהם, מחוץ לשיעורי הנגינה. תלמידים התחילו לשפר את יכולת הקריאה שלהם, או את היכולות הרגשיות. זה קורה מכיוון, שהם מתחילים להתחבר למשהו עמוק. בעצם המוסיקה, כביכול, מגיעה בעקיפין, לאותם מקומות בעייתיים, ועל ידי הנגינה הנכונה לפי הכללים, הם פשוט מסדרים את עולמם הפנימי.

במוסיקה ישנו עוד דבר, שאינו נמצא בשום מקום כמעט, מלבד אולי, בעוד ענפי אומנות, המנגן או היוצר,יכול לכוון ביצירתו לרגשות מסויימים, ובעצם, לבטא את רגשותיו באופן מלא. המאזין, לא בהכרח יגלה מהם הרגשות שלהם התכוון היוצר. הוא ירגיש רגשות, והם יהיו בעיקר רגשות מעולמו הפנימי. בעצם, המוסיקה מהווה פלטפורמה לביטוי רגשות באופן מקסימלי, מבלי שהיוצר או המבצע יחשפו באמת!

בעצם, וזה, הבסיס לחשיבה הפסיכולוגית בהקשר המוזיקלי, זה נחמד וטוב לדעת, איך נוצרת המוסיקה, זה חשוב לאקוסטיקה וסאונד, אך בסופו של דבר המוזיקה מגיעה לאוזניים שלנו, ואנחנו קולטים אותה, לפי עולמנו הפנימי. עולם המורכב מאין כמותו. מחשבות רגשות אמונות דעות השקפות, הכל מתערבב למה שאנחנו. והמוסיקה, מתערבבת בתוכו, ומערבבת אותו.

תאוריה. הפן הפסיכולוגי משפיע רבות על התאוריה, בייחוד בתקופות הקודמות, כתקופת המוסיקה הקלסית המוסיקה הרומנטית. ישנם מספר ביטויים לזה. כל מי שהתחיל ללמוד תאוריה נתקל במושגים קונסוננט ודיסוננט. קונסוננט, פירושו, צלילים המשלימים זה את זה, ונעים לשומעם. לעומת דיסוננס, שאלה צלילים שאינם משלימים זה את זה, ויוצרים צורך לפתור את הרכב הצלילים הזה. אנחנו מכירים גם את חלקי השיר, שבו, החלק הראשון, יוצר מתח, ונגמר בצורה הרוצה להיפטר, והחלק השני מסתיים בצורה הפותרת את המתח. ישנם הרוצים לטעון, שסולמות מסויימים יוצרים רגשות מסויימות. יש הטוענים, שמז׳ור גורם לשמחה, לעומת המינור הגורם לעצבות ודכדוך. כמובן שאין זה מדוייק כלל וכלל. צא וראה שרוב השירים החסידיים המקפיצים הם במינור.

מאמר זה, מטרתו לפרוס את הנושאים בקצרה ממש, ולתת לקורא, מושגים בסיסיים ונקודות למחשבה.