מז'ור ומינור - שמח ועצוב?

מאת: ישראל שטרן

שני הסולמות הנפוצים ביותר במוזיקה המערבית. מה מקור השמות? והאם זה נכון שמז'ור הוא שמח ומינור הוא עצוב?

ציור: י,ש.

נושא זה הוא נושא לדיון ומחלוקת עזה בין המוזיקולוגים, עוד מהתקופה שבה שני הסולמות האלו קיבלו את הבכורה להיות הסולמות המרכזיים במוזיקה המערבית. 

לטענת מוזיקאים רבים, ביניהם מוזיקאים גדולים ומפורסמים, המז'ור מסמל שמחה ותקווה ואילו המינור עצב ומלנכוליות.  החשיבה הזאת שלטה בקרב המוזיקאים בתקופות המוסיקליות של ימי הביניים ותחילת העת החדשה. גם כיום ישנם מוזיקאים לא מעטים החושבים כך. דוגמא מרתקת לחשיבה זו ניתן למצוא ביצירה הקודרת הסונטה בסי מינור של שופן, שבאמצעה יש קטע במז'ור, הבא לבטא את היציאה ממצב הרוח הקודר. 

דעתי היא, וזוהי דעת המוזיקאים השלטת כיום, שאין זה נכון. ואפרט את הטענות, אך קודם אני רוצה לפרוט את הסיבות שלדעתי הובילו לחשיבה של מז'ור – שמח, מינור – עצוב.

1 החשיבה עוד ביוון העתיקה ואף קודם הייתה, שלסולמות יש משמעות מגית וקדושה, מקשר עם הכוכבים ועד רפואה. לדוגמה, נמצא מרשם רפואי של פיתגורס לנער חולה שעליו לשמוע סולם מסוים וניגונים מסוימים כדי להבריא. היוונים גם טענו שלסולמות מסוימים יש כוחות ריפוי למחלות. הרבה תאוריות וחשיבה של הפילוסופים היוונים נשארו מאות שנה אחריהם והשפיעו על תחומים רבים. יתכן, והחשיבה בדבר ייחוס משמעויות רוחניות וכדומה לסולמות או למודוסים, נמשכה בצורה זו או אחרת. ידוע שגם הכנסייה, ששלטה במוזיקה במהלך ימי הביניים המוקדמות וחלק מימי הביניים מהמאוחרות, ייחסה משמעויות כאלה ואחרות לסולמות או לנושאים שונים במוזיקה. אחת הדוגמאות הבולטות הוא מרווח הטריטון.

2. הצליל המוביל. במז'ור, יש בין הצליל השביעי לשמיני, מרווח של סקונדה קטנה. מרווח זה נקרא צליל מוביל. כי התחושה שמנגנים אותו הוא חייב להיפתר לצליל השמיני. לעומת זאת, במינור הטבעי, אין צליל מוביל. המרווח בין הצליל השביעי לשמיני, הוא, סקונדה גדולה. הצליל המוביל בעצם נותן תחושה של יציבות יותר. לכן קל היה להגיע לחשיבה שמז'ור הוא שמח ומינור הוא עצוב. כי בהבנה הקולקטיבית של בני האדם, מי שהוא יציב יותר הוא שמח יותר, וחוסר יציבות מראה על עצב ומנכלוליות. ובאמת בתקופה הקלאסית, היה צורך לתת גם למינור את היציבות, והומצא המינור ההרמוני ובעקבותיו המינור המלודי.

3. בגלל שהמז'ור מתחיל עם טרצה גדולה ויש בו ספטימה גדולה (הצליל המוביל), והמינור עם טרצה קטנה וספטימה קטנה, התחושה הנוצרת היא, שהמזור יותר נוקשה וחזק ואילו המינור הוא יותר רך וחלש. תחושה זו הובילה לחשיבה של מז'ור שמח ומינור עצוב. 

האם זה נכון? דעתי היא, שממש לא!

1, הרבה שירים מהירים ושמחים, כדוגמת ההורות והרבה מהשירים החסידיים ומוזיקת הכליזמרים, הרי הם בסולם המינור. לעומת שירים ויצירות רבות עצובות כתובות במז'ור.

2. צליל הוא תופעה פיזיקלית המתרחשת במרחב הזמן. צליל או צלילים הם סך התדרים המופקים ממכשירים מיוחדים – כלי הנגינה. לא שייך להגדיר תופעה פיזיקלית טהורה כמעוררת רגש מסוים.

3. ביוונית עתיקה, מז'ור משמעותו גדול, ומינור משמעותו קטן. וזה בא להדגיש את הכלל היסודי: מז'ור לעולם יתחיל עם טרצה גדולה, ומינור עם טרצה קטנה. 

4. בכלל, הצליל לכשעצמו, אינו מבטא שום רגש או מחשבה. הוא נתון אובייקטיבי. כדי שצליל או צלילים יבטאו רגש או מחשבה, אנחנו מוסיפים עוד מספר אלמנטים לצליל, כמו, דינמיקה וגוון ועוד. ראו בעצמכם, שניים ששרים את אותו השיר, אחד מרגש והשני לא. שניהם שרים נכון ומדויק. כי לא הצליל עצמו נותן את הרגש אלא האלמנטים הנוספים.

יש לך מה להוסיף? את/ה מוזמן להגיב!