חמש הסודות להפקת פלייבק איכותי

מאת:יוחנן בלייך

פרשן ומוזיקאי יוצר

קלידן? מעבד ברמה זו או אחרת? בונה פלייבק אך מעוניין שהוא יהיה כמה רמות מעל? 

הנה כמה נקודות שאם תשקיע בהן התוצאה תשתלם בהחלט... 

קודם כל יש לדעת שאין תחליף לניסיון... כפי שרופא שעשה סטאז' הוא רופא טוב יותר, כך ככל שתבנה יותר פלייבקים תלמד מן התוצאות והרמה תעלה בהתאם מפרוייקט לפרוייקט! גם חברים יוכלו לעזור לך בחוות דעת והמלצות... 

בנוסף, כמה שתאזינו יותר למוסיקה, ולאו דווקא מהסגנון שאתם יוצרים, תצליחו יותר... כי תמיד ישנם רעיונות יפים שבאמצעותם ניתן לגוון את הפלייבק וכן ניתן לקבל איזשהו מדד לאיך אמור עיבוד להישמע. 

בפרק זה נדון בחמישה חלקים עיקריים שבפלייבק: 

הסגנון הכללי, היחס בין חלקי הפלייבק, הפתיחה, הסיומת והמעברים וכן הבלאנס. 

1⃣הסגנון הכללי של הפלייבק 

כמו בכל מוצר, האיכות תלויה בחומרי הגלם. אז אם אתם בונים פלייבק בתוכנה כמו קיובייס, חפשו את הפלאגינים האיכותיים. אל תהססו לרפרף ברשימות הצלילים - צליל צליל. פעמים רבות מוצאים הפתעות... אפילו אם אתם בונים את הפלייבק באורגנית תשתדלו לאתר צלילים בעלי סאונד נקי (ואמיתי ככל האפשר - אם המטרה היא חיקוי כלי נגינה חיים). 

אתם לא חייבים להיצמד לבחירותיו של היצרן: כנסו לאקולייזר ושחקו מעט בהגדרות הצליל עד שהוא ישביע את רצונכם. אפשר לשדרג את הפלייבק באופן דרסטי באמצעות גיוון במרכיביו. 

אבל שימו לב: קודם כל יש לוודא כי קיים בסיס רציני לעיבוד, דהיינו תופים, בס ואקורד המניחים את הדעת. מרגע זה והלאה תנו דרור לדמיונכם... זורק כמה רעיונות: בפלייבק אלקטרוני, נסו לשלב צלילים חיים, ובכזה המנסה לדמות כלים חיים שרבבו כמה קולות אלקטרוניים. ניתן לעשות שימוש בקולות אנושיים, בכלי פריטה ים-תיכוניים, באפקטים שונים ועוד ועוד. אבל שוב, כל זה רק בהינתן בסיס רציני. 

מובן מאליו שעל העיבוד להלום את הלחן. 'באש ובמים' יהיה חייב להיות סוער. הדברים ברורים. מעבר לכך שייך בהחלט לנסות סוגי פריטה שונים עבור גיטרת הבס או סגנונות תיפוף מגוונים, כמובן במידה שהדבר אינו סותר את נגינת שאר הכלים. 

כללו של דבר, עיבוד צריך להיות מעובד מתחילה ועד סוף, בלי הנחות. יש להאזין שוב ושוב לתוצר במלואו ולחלקים ממנו בריכוז ע''מ לאתר צרימות אפשריות או מקומות לשיפור. 

2⃣היחס בין חלקי הפלייבק

ברוב המקרים בנוי פלייבק מכמה חלקים קבועים: (פתיחה), חלקו הראשון /הנמוך של השיר, (גשר), חלקו הגבוה של השיר ואז פזמון או מעבר המחזיר אותנו את חלקו הנמוך של הלחן ואז אל הגבוה. 

חייב להיות קשר בין חלקי העיבוד. מכיוון שמדובר בלחן אחד בלבד ששומעים אותו בדרך כלל ברציפות, חייב חלקו הבסיסי של הפלייבק להיות אחיד מתחילה ועד סוף. כלומר, ברור שמגוונים בין החלקים - פעם יהיה תיפוף חלש ופעם חזק, פעם הבס ינגן כך ופעם כך. אבל חייבים למצוא חוטים המקשרים בין החלקים. 

אנסה להסביר: אם לחלק הנמוך בחרתי פסנתר, גיטרה חשמלית, בס ותופים, חייב שהכלים האלו ינגנו על אותו העיקרון גם בחלק השני. בחלק השני אוסיף כינורות למשל. אבל אסור לעבור פתאום בחלק הגבוה לנגינה מזרחית עם עוד ובוזוקי... כי העיבוד יישאר באותו כיוון. 

באופן כללי למדי, החלק הגבוה יהיה תמיד בוטה ודומיננטי יותר מקודמו. לעיתים גם הפעם השנייה בה מנוגן בית מסויים בשיר יהיה דומיננטי יותר מהפעם הראשונה.

 

3⃣פתיחה וסיומת

תפקידם של הפתיחה, הסיומת והגשר להוות מעבר בין חלקים, וכמו כן לתת גיוון ומרווח מעניין. מכיון שכך, על אף אם נפל לך בראש רעיון מעניין לאיזושהי פתיחה מאסיבית עם סימפוניה שלמה, אם כל העיבוד הוא שקט ייתכן וכדאי לוותר על הפתיח הזה או לפחות לעדן אותו במעט. 

דבר נוסף: גם המלודיה של הפתיחה או הסיומת כדאי שתהיה דומה מעט ללחן המרכזי. חפש איזושהי תנועה יפה בשיר וממנה תנסה לפתח רעיון. תוכל גם למצוא צלילים מעניינים לביצוע התפקידים שאתה רוצה. מובן שאם אתה מחקה עיבוד קיים חלק זה אינו רלוונטי. 

4⃣מעברים

למעבר יש שתי מטרות מרכזיות: לחבר בין חלק לחלק, וליצור ציפייה לחלק הבא. 

בשביל לחבר בין חלק נמוך לחלק גבוה למשל, מספיק למצוא איזושהי מתכונת של תיפוף ש'תתווך' בין התיפוף העדין לזה הגבוה. זה יכול להיות לופ מקונטקט או פלאגין אחר, או סתם משהו מאולתר. כמובן שהתופים אמורים להיות עם אותו סאונד של שאר התופים בשיר. זה הרי לא הגיוני שרגע אחד היו בהקלטה תופים בסאונד של מוסיקת רוק ובן רגע הם נהפכו לתופים אלקטרוניים... 

אבל מה שאנשים פחות יודעים זה החלק הפסיכולוגי... ליצור אצל המאזין תחושת ציפייה לחלק הבא. 

במילים קצרות: כאשר המקצב הוא חדגוני, המאזין יעביר מהר מאד לשיר הבא. מה שאנחנו רוצים ליצור זה סוג של משיכה שתגרה את המאזין הפוטנציאלי לשמוע עוד קצת - עד הבית הבא. ובסיומו של הבית - גירוי נוסף עד הבית שלאחריו, וחוזר חלילה - כך שהשגנו את תשומת ליבו והנאתו של השומע. 

לא צריך להרחיק לכת - אני מציע טכניקה פשוטה:

אם העיבוד מורכב מתופים, בס, פד לאקורד וגיטרה חשמלית - תן לכלי אחד או שניים סוג של הפסקה. כלומר או שבתיבה האחרונה שבה אתה עושה את המעבר הבס יפסיק לנגן, או שהגיטרה החשמלית ינגן אקורד בן שני תווים במקום שלושה. איך זה עובד? פסיכולוגית... בעצם כל מוסיקאי טוב הוא פסיכולוג - הוא צריך לצפות איזה רושם תעשה המוסיקה שלו על מוחו ואזניו המאזין, ונוקט בפעולות מתאימות. אז אם הפלייבק שלך הוא מלא בצלילים והרמוניות, מוחו של המאזין דנן יתרגל להנאה של מוסיקה שופעת... ברגע שבמעבר שלך 'יחסר' איזשהו כלי, המוח יצפה שהמוסיקה תחזור כבר למצב המקורי והמספק. וכך הוא ממשיך להאזין תוך כדי שאנו מגרים אותו להמשיך בלופ הזה.

5⃣בלאנס

ברגע שיש לך את המרכיבים, אתה צריך לקבוע את איזה מהם תרצה לשמוע יותר ואת איזה פחות. אז תיכנס לווליום של כל ערוץ שהקלטת ותווסת את עוצמתו. אבל מעבר לכך, צריך בלאנס, היינו איזון. אם יש חלק שיש בו יותר כלים מנגנים, אין צורך שפתאום יהיה עומס על המאזין - ולהזכירך תחושות אי-נוחות אינן פועלות לטובת ההאזנה... אז צריך לעבור היטב על כל חלקי השיר ולוודא ששומעים את כל החלקים אך בעוצמה המתאימה. צריך לקחת בחשבון את שירתו של זמר, ליוויי מקהלה וכל דבר העשוי למלא יותר מדי את התחושה הכללית. מומלץ לשם חלק זה להיעזר בשירותיו של ממקסס מקצועי שידאג להגיש את עבודתכם בצורה הטובה ביותר, ולשביעות רצונכם המלאה. 

אבל אם תרצו בכל זאת לחסוך בזמנו של הממקסס ובכספכם, תעשו בעצמכם קצת סדר בסיסי...

תמיד צריך לשמוע את התופים, הבס והמלודיה. לאחר מכן תדאג שישמעו אקורד ושאר ההצטעצויות. תבדוק את ההיי-הטים (=מצילות) - האם הם חדים מדי? האם הבס מספיק ממלא, או שמא בוטה מדי? וכן הלאה. התאמות פשוטות באקולייזר תעשינה את העבודה.

אפשר גם לשחק עם הpan - אילו כלים יישמעו בסטריאו בצד ימין ואילו בצד שמאל. מלבד תחושת מילוי שהגיוון הזה נותן, הוא גם מסדר שלא יהיה עומס יתר על מקום אחד. הבס והתופים נמצאים תמיד במרכז. את הגיטרות, הפסנתרים ושאר הכלים אפשר למקם מסביב. 

האוזן שלך תיתן לך איזושהי אינדיקציה בסיסית ברוב המקרים. 

בהצלחה!